סופרפוזיציה

עכשיו אני מחכה לבטא. 

איזה חלומות מוזרים הלילה... חלמתי שאני מחליפה תאומה. כלומר, נכנסת לגוף של מישהי אחרת, ואמא שלה מענישה אותי כל יום. במכות. עם אזיקים ואביזרים...

זה היה מדהים. ממש חיכיתי לעונשים האלו כל יום. 

וגם, היה גבר, דווקא מישהו שאני מכירה, שהחטיף לי להנאתו שלו. איתו נהניתי מזה בקטע של התמסרות. 

וכאמור- מה שייך עכשיו ומה אני אמורה לעשות עם כל הארוטיקה הזאת?:) 

אושר קטן שנובט בתוכי, 

ניצוץ של תקווה מרים את ראשו,

שובבות, שמחה

ופחד. פחד נורא.

אני מנסה לעשות הרבה דברים, כולם חשובים, ופשוט אין לי כוחות. ואני מנסה לזכור: צעדים קטנים. לא לנסות לבלוע יותר ממה שאני יכולה ללעוס, או משהו כזה... 

ואדחה הצעה לזוגיות עם מישהו איכותי. 

כל כך קשה לי להיות באמצע התהליך. אני רוצה להיות כבר בסופו. אני כל כך טעונה רגשית ומתוחה שאני לא יודעת לאן להוליך את זה. 

כאילו, זה מה זה לא קשור לחיים שלי עכשיו, אבל אני במכון כושר, וראיתי מישהו עוזר למישהי להוריד זקט. לרגע זה היה נראה כאילו הוא שם לה את הידיים מאחורי הגב, ועבר בי מין רעד כזה והנו... הגירוי הזה שם למטה. ומין פלאשבק שלי במקום הזה, וכמה זה מרגיש מושלם ונכון. 

אני סחוטה מלפגוש כל כך הרבה אנשים. כל אחד והשריטות שלו. כולנו שרוטים, ונותר רק לנסות שהשריטות יתאימו, או לפחות לא יגרו אחת את השניה. ואני חושבת: מה זה משנה לעזאזל? העיקר שיהיה שפוי. ואז אני תוהה מה זה בכלל שפוי ואיך ומתי יודעים. הרי השפיות היא קו כל כך כל כך דק. אלוהים. כל החיים האלו הם עניין של מזל, וכולנו כחוט השערה בין הצלחה מסחררת לקטסטרופה מוחלטת. 

היום בעיקר בא לי לצרוח. הכל יותר מדי. 

אני יודעת שאין לי זמן לזוגיות כרגע, אבל לפעמים, כמו עכשיו, אני נמצאת באיזה מקום, עם שיחות שמזכירות לי שאפשר אחרת, ומוזיקה שמזכירה לי את פעם, כשעוד הייתי צעירה והכל היה פתוח בפני.