סופרפוזיציה

טוב, הפולני התפוגג. יומיים בלי לתקשר זה אומר הכל. 

היום בעבודה הצצתי בחזיה שלי במראה. בשירותים כלומר. באמת נראית יופי החזיה האדומה! 

קניתי היום חזיה אדומה. החזיה האדומה הראשונה שקניתי אי פעם. ומה שיפה בזה הוא שהצלחתי לקנות אותה בלי להרגיש כמו זונה. הרגשתי כמו סתם אישה סקסית או אישה שיפה בכל צבע. כן, גם בבולטים. הידד!

הסרט היה נחמד, אבל... אני לא אוהבת את האופי שלו שמתגלה לי. הוא קפדני מדי, חסר סבלנות ונוטה לזעפנות. 

ובכל זאת, אני לא אומרת לו ללכת. מצידי שיתפוגג בעצמו או לא. אם הוא לא יתפוגג אפגש איתו שוב. סתם כי זה משהו אחד שלא בא לי לסיים מעצמי. אני שואלת את עצמי אם הוא בכלל הטיפוס לסיים רשמית משהו או סתם להתפוגג. 

עוד מעט דייט שלישי עם הפולני. סקרנים איך יהיה??? גם אני!

אני בכלל לא בטוחה שהעסק יעבוד, אבל אם לא אתן לזה צ'אנס, הוא בטוח לא יעבוד. אז נותנת.

טוב, דייט שני. קצת מוזר. בהתחלה היה נחמד, אבל באיזשהו שלב הרגשתי שאולי אנחנו שונים מדי, או שאין לנו על מה לדבר. הוא בן אדם מאוד מאוד קורקטי, ואני לא. למעשה, אני נהנית להיות בלתי קורקטית בעליל. אז כן, בתוכי אני שמאלנית, ופמיניסטית, וכל מה שנאור או נחשב בעיני לנאור, אבל אני מסוגלת להשתמש בשפה לא קורקטית, ושונאת שמעקמים את האף על זה. חוץ מזה נראה לי שאולי יש לו קושי להתחבר לרגשות של עצמו. אוי, איזה משפט טחון.

אז עשיתי את הדבר שרובנו עושים כשאנחנו מנסים לצאת לווניל. נפלתי בו. ניסיתי להבין אם הוא "בקטע". ניווטתי את השיחה לדברים אפלים שאנחנו רוצים לספר על עצמנו ואמרתי לו שאני סדיסטית בארון. להגנתי, שנינו שתינו קצת. אני יותר. 

תגובתו: "זה מטריד. מילא היית אומרת מזוכיסטית". רציתי לצחוק. אני לעולם לא אומרת שאני סאבית בסיטואציות כאלו. עניין של הגנה עצמית פשוטה. אני גם לא חושבת שהוא בעניין של בידי בכלל או מבין מאיפה זה בא. אמרתי לו שאני חושבת שבכולנו יש דחפים סדיסטיים ומזוכיסטיים. לא רק שהוא לא מסכים, הוא אפילו לא יודע על מה אני מדברת. איך זה יכול להיות? ככה זה בעולם בחוץ? הרי כאן כולם יודעים על מה אני מדברת... 

האם הוא קורקטי כל כך שאם אבקש ממנו להחזיק לי את הידיים מעל הראש בזמן סקס, הוא יגעל ממני? זה יבאס לי את הצורה. אני יכולה להנות מווניל, אני אשמח להתנסות שוב בווניל, אבל אני רוצה לדעת שיש פתיחות גם למה שלא. בעיקר, שלא יגעלו ממני או שיחשבו שאני פסיכית. אולי אני באמת פסיכית, אבל הסאבית היא חלק ממני. היא לא הולכת. גם היא צריכה להרגיש שמקבלים אותה. 

חברים, מהר- באיזה חוף בתל אביב אפשר למצוא חניה בקלות בסביבות חמש וחצי?

דייט שני הערב. הולכים לתפוס את השקיעה בים! (מי רומנטי מי?)

הוא מוצא חן בעיני. זה לא אומר שהוא אביר החלומות או שאני נסיכת החלומות שלו. או שיהיה בינינו קסם שיחזיק. אבל הוא מוצא חן בעיני, וזו התחלה.

דיברתי אתמול עם מישהו שלא מצא חן בעיני, אז אני יודעת. הוא היה תוקפני, עם קול צפצפני. היש שילוב גרוע מזה?

הגבר שלי רגוע, ולא ייתכן שיהיה לו קול גבוה משלי. זה לא תקין:)

ואם אתה משתמש בשכל שלך כדי ללעוג לכל העולם, זה גם לא מאוד אטרקטיבי.

אתמול דיברתי עם ידידה. החבר שלה לא סיים תיכון. היא אמרה לי שהוא חכם מאוד, מסתדר בכל מצב, יודע גם לדבר על נושאים לעומק. אבל לי זה לא מתאים. אני לא פוסלת את זה שאני מתנשאת. יש מצב. רק שלא אכפת לי, כי זוגיות זה המקום היחיד שבו לא צריכים להיות פוליטיקלי קורקט. הכל מותר לי, כי אני לא חייבת לאף אחד שום דבר. זוגיות עושים מרצון או לא עושים בכלל:)

לדייט שלי יש תואר שני במדעי המחשב. כנראה שאלה הטיפוסים שלי- מייג'ור חננות. האופי והשכל שלהם פשוט מתאימים לי. אז שיקפצו לי כולם.

אני מבסוטה על השקיעה:)

וואו. אתם יודעים, הרגע תפסתי את עצמי. ניסיתי לנתח משהו שאמר ולהסיק מזה מה יעשה לו טוב. מה אני צריכה לעשות, איך אני צריכה להתנהג, כדי לתת לו מה שהוא רוצה בקשר. 

אבל מה עם מה שא נ י רוצה? למה אני מנסה להיות משהו שאני לא כדי שהוא ירצה אותי. לא לא לא. הייתי שם בעבר, וזה מעולם לא הוביל למקומות טובים. אני ניסיתי להיות מה שאחרים רצו וחשבתי שהם ינסו להיות מה שאני רוצה, אבל הם פשוט נשארו עצמם. כמו שצריך. אז גם אני אשאר עצמי. די, די עם הטריקים האלו. די עם הנסיונות להתחבב. הרי אם הוא ידחה אותי אחרי כל המאמצים, ארגיש נורא.

פשוט להיות עצמי. זה צריך להיות המיקוד שלי. פשוט אישה שמכירה גבר. עייפתי מכל השטויות האחרות. אני צריכה לפעול מהמוקד הפנימי של עצמי והפאזל של החיים שלי כבר יסתדר נכון מעצמו. ההצמדות לפרטים הקטנים גורמת לי לסטות מהנתיב הישר. רק אם אני מסתכלת לאן שאני רוצה להגיע אני מצליחה להגיע לשם והדרך מסתדרת מעצמה. ככה זה בשיעורי הנהיגה ונדמה לי שאני יכולה להסיק מזה גם לחיים. 

הגבר הזה הוא קוד סגור.

אני לא מצליחה להבין אותו בכלל, הוא לא מזכיר לי אף אחד שאני מכירה. הוא מופנם מאוד, ביישן, אבל לא חלש. אולי הוא פשוט זהיר, אני לא יודעת. מה שבטוח, הוא מאוד חכם.

מדי פעם הוא אומר איזה משפט שמאפשר לי לקלוט משהו ממש קטן עליו, מרחוק. מרגישה שאני חולבת ממנו מידע על עצמו, מנסה לקלוט אותו איכשהו, להכיר אותו, למפות...

אני דברנית ופתוחה, הוא סגור ומופנם. אבל הוא רוצה קשר. בדרכו שלו הוא יוזם, הוא מראה. אבל כל הדברים האלו הם משניים. כי מדי פעם הוא עושה את הדבר הזה שיכול לגרום לי להתאהב ברגע- הוא מגלה חום אנושי. זה במבט, חיוך, קול. אני פראיירית מוחלטת של התכונה הזאת. היא ממוססת אותי לחלוטין. קצת מהחום הזה ואני מוכנה לעשות הכל, הכל. אבל אני לא חושבת שהוא רוצה משהו. רק להכיר אותי. 

היום הוא יצר קשר, אבל הקצב שלו לא מתאים לי. גם לא היוזמה (מועטה ואיטית...)

קצב, קצב, קצב!!!