לפני 4 שנים. 7 בספטמבר 2020 בשעה 19:03
האמת שאני מותשת נורא. מצד אחד, אין לחיים שלי משמעות מבלי שאני חיה עבור האחר. מצד שני, כל הצרכים האקוטיים של אותם האחרים נורא מתישים אותי. יש פה שני בני אנוש וכלבה, שכל צרכיהם הפיזיים והנפשיים עלי. זה מתיש. זה כבד. זה מפחיד. אבל אין להם אף אחד אחר. אף אחד כנראה לעולם לא ייתן להם כל כך הרבה, פשוט כי הוא בחר והתחייב לנצח, והמחוייבות הזאת קדושה, ואיתה האהבה. מסרתי את חיי.
אני יודעת שזה לא תמיד יהיה כל כך טוטאלי, אבל כרגע חיי מורכבים מבני אנוש וכלבה שעוקבים אחרי לכל מקום ולא נותנים לי מנוחה. אהההה....
