שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

עד הצרחה הבאה

בין החתלה להאכלה
לפני שבועיים. שבת, 28 בדצמבר 2019, בשעה 22:31

בסוף נשברתי. אני יודעת שהיה להם יום עמוס מאוד, ושהם באובר עייפות, אבל זה כבר מוגזם. ישנו בטיול עם הכלבה, התעוררו כשחזרנו. סבבה, חיתלתי, האכלתי,חיבקתי,נדנדתי, אבל בכל פעם שהעברתי למיטה, הם התעוררו. 3 שעות. נתתי להם לשחק, אבל כשהיו בלול ביחד הם רבו, וכשהיו לחוד הם בכו. נדנדתי בעגלה עם מוזיקת מדיטציה. לא עזר. אוכל לא עזר,  מים לא עזר,וכמה עוד פעמים אפשר להחליף חיתול??? בסוף נשברתי. שמתי אותם בעגלה מול הטלוויזיה והלכתי לדאוג לעצמי. לבשתי פיג'מה, צחצחתי שיניים,לקחתי כדורים, טיפלתי בכלבה. כל כך הרבה לילות נרדמתי עם בגדים על הספה בסלון, בלי לצחצח שיניים,פשוט כי כשסיימתי לטפל בהם,לא נותר לי כוח לזוז. כל כך הרבה לילות שלא נטלתי כדורים. הזנחתי את הכלבה. די. מספיק. אני רוצה לחזור להרגיש כמו בן אדם. אני לא הארנב של דורסל שיכול להמשיך להמשיך ולהמשיך....   ילדים, תמו שידורינו לערב זה. צוות הווי ובידור וכן פיליפינית הבית ורכב המשא- יחזרו מחר! 

לפני 3 שבועות. ראשון, 22 בדצמבר 2019, בשעה 22:09

שתסדר את הבלגן הזה שקוראים לו החיים שלי. 

היא צריכה לנקות את הבית, אבל להבריק. לבשל לילדים. גם לי, אם יוצא. לתקתק את הכביסה, להוציא את הכלבה, לקבוע לי תורים לרופאים, להכניס לי דברים ליומן, לשמור על הילדים כשבא לי לצאת. בימים מעצבנים במיוחד-שתלך לעבודה במקומי. ושתדאג למצוא לי חניה. אני ארד ליד הבית. שהיא תחפש. 

 

בקיצור, יש מתנדבות? אני יודעת, הפיתוי אדיר. 

 

אה, כן, ושלא יהיו לה צרכים ורגשות. יש מספיק עם כאלו בבית הזה. אין לי כוח לעוד. 

לפני חודש. שני, 9 בדצמבר 2019, בשעה 01:30

סתם. לא באמת. סתם בא לי לכתוב על מחזור. 

מאז שילדתי אני מרגישה שאני תמיד במחזור או שניה לפניו. זה הדבר הכי מעצבן בעולם. לפני כן היה לי מחזור של יומיים שלושה. עכשיו זה שבועיים שלושה. הכי מעצבן (טוב, בין השאר), שאני כל הזמן מרגישה שיש לי קקי. אבל אני יושבת ויושבת וכמובן לא יוצא כלום, כי אין לי קקי. רק מחזור שמנסה לצאת. בלעעע.... 

 

הילדים קמו בבכי תמרורים שעוד שניה העולם נגמר. ביחד גם. החלפתי, האכלתי,שמתי בעגלה, נדנדתי קלות, והלכתי לארגן כמה דברים בבית. צריך להוציא עז ממתוק. באמת, כמה שהם בכו חזק קודם, הם נרדמו טיק טק. אבל אני ממש לא מבסוטה מהבקבוק באמצע הלילה. הסברתי להם, אבל עניין להם את קצה הזרת השמאלית. 

 

יש לי קולגה בעבודה שהביאה לי יומן אושר. זה מין פנקס קטן שאני אמורה לרשום בו מחשבות חיוביות. גועל נפש ממש, אני אוהבת להתמרמר! אבל בגלל שאני קצת מאוהבת בה, התחלתי לרשום. כך נפלו גיבורות. 

 

תתמרמרו במקומי, מישהו צריך להמשיך את המסורת. 

לפני חודש. שני, 2 בדצמבר 2019, בשעה 21:20

מענה את עצמי בשאלות שאין לי עליהן תשובה. הרצון לשלוט בהכל הוא דבר מחורבן. כי אי אפשר. אני לפחות לא יכולה. אפשר למצוא פתרונות באותו הרגע, לזרום ולקוות לטוב. זה אחד הימים בהם אני ממש מקווה שאני לא יודעת כלום. שיש אנשים חכמים יותר, עם תשובות. 

לפני חודש. ראשון, 1 בדצמבר 2019, בשעה 22:15

1. הכל כואב לי. 

2. לחץ כלכלי.

3. לחץ נפשי  אתמול לקחתי ווליום. 

4. לחץ בעבודה. 

 

 

נקודה חיובית: אני וטוהר שיחקנו בכדור. הוא ממש אהב. התרגשתי כשראיתי אותו מבין שכשהוא משחרר את הכדור- הוא חוזר אליו. ממש משל לחיים. 

לפני חודש. ראשון, 1 בדצמבר 2019, בשעה 12:31

איך בא לי דום! מנהל, מכתיב, שולט בכל דבר קטן... כזה. 

לפני חודש. שני, 25 בנובמבר 2019, בשעה 20:39

כל ילד קם רק פעם אחת. הלוואי שגם הלילה יהיה ככה. אבל אני מותשת. כל כך מותשת, שגם את ההכנות לשינה אני צריכה לעשות בהפסקות. יש לי רעד בידיים מעודף קפה ומינוס שינה. 

לפני חודש. ראשון, 24 בנובמבר 2019, בשעה 20:56

הלוואי והלילה יהיה סביר...

לפני חודש. שבת, 23 בנובמבר 2019, בשעה 20:57

את צריכה להיות המובילה בבית הזה. א ת צריכה להחליט מתי ישנו, לא הם. 

מי חשב שאשמע מיועצת שינה מושגים של בדס"מ? 

אני לא שולטת ולא נשלטת, לא מובילה ולא מובלת, סתם בן אדם עייף שרוצה לישון. אבל כמו כל מלך טוב, אני מטילה גזירות שממילא הנתינים רוצים לציית להן. אני מרדימה רק כשהילדים ממש עייפים, ורק צריכים הכוונה קלה שתעזור להם להרגע. הנה לילית שלי כבר נוחרת בעגלה. 

מקווה שיהיה לילה שקט. 

לפני חודש. שישי, 22 בנובמבר 2019, בשעה 21:50

לילית (שם בדוי), הפסיקה לישון בלילות, אז אני חייבת לגנוב את דקות השינה היקרות שבין התעוררות אחת לשניה...מותשת כל כך שיש לי סחרחורות.