סופרפוזיציה

קיבלתי תשובה חיובית לפפילומה בבדיקת הפאפ האחרונה. 

קשה לי להסביר עד כמה זה מטלטל. כמה לא ציפיתי לזה. אחרי שרק רעדתי כמה דקות, פניתי לעדכן את מי שצריך ולהתייעץ עם מי שניתן. 

אני קוראת בקבוצה לסרטן צוואר הרחם, וזה פשוט נורא כמה זה מפחיד. יש כאלו שהסירו להן איברי רביה נשיים. יש כאלו שזה התפשט להן לכל הגוף. יש כאלו שמתו. 

אני פוחדת מאיבוד שליטה, ממוות, מאיבוד תחושת הנשיות. אני מרגישה מצורעת ומסוכנת. ואיך בכלל מקיימים זוגיות ככה??? 

וגם כועסת- למה זה קרה לי? (לא שאלה שבאמת מצריכה תשובה, סתם תסכול). 

גם לא בא לי להיות סאבית יותר. אני מרגישה חסרת תועלת בכל מובן. 

ואם אני לא יכולה לפנק מינית את הגבר שלי, מה אני שווה? 

השייכות אליך היא הרבה יותר מפרוטוקולים וקולרים. 

יותר מהכל, היא התחושה החמה שעולה בגופי ובנפשי כשאני לידך, אפילו מרחוק, בוידאו. התחושה שאני אהובה ומחובקת. להיות שלך זה להרגיש בבית. 

זה הלב הענקי שלך שמאפשר לי להעז לדבר על הכל, גם מה שמפחיד. חוסר האגו שלך, הנכונות ללכת לקראתי, לשנות דברים. בחיים לא פגשתי בן אדם כזה, בטח ובטח שלא הייתי בזוגיות עם אחד. בטח שלא עם שולט, שרובם היו מלאי אגו והאשימו אותי בהכל. 

איתך אני לא מרגישה דפוקה ופתטית. אני מרגישה מוצלחת ושווה. 

אתה כזה מאיר. 

ההיי הזה, כשזה עולה לך פתאום בסשן. לפעמים זה ממש לא ממשהו פיזי אפילו. אתמול נזרקתי לשם בשניה מהשפלה שבא לי ממש טוב ועלתה לי לראש ברגע אחד, הציפה אותו בסאב-ספייס קסום וטהור. 

אני אוהבת לנזוף בעצמי במקומך. 

זה קטע מוזר. 

לחזור לציית לך זה להחזיר ביטחון לעולם.

לא טוב לי לזייף במטלות. וגם לא לנו.  

אני אוהבת את הגחמות שלך. 

כן, יש לי את המטלות הקבועות, שרובן ככולן הן לטובתי, לבריאותי הפיזית והנפשית. ואז פתאום אתה יכול לזרוק לי משימה שלא קשורה לכלום. לא אחת עבורי, סתם אחת שתשעשע אותך. וזה מחייך אותי ממש. אתה יודע למה? 

כי זה אומר לי שאתה נותן בי אמון, וזו המתנה הכי גדולה שאתה יכול להעניק לי.