לפני שנתיים. 30 במרץ 2022 בשעה 18:58
משוטטת בבלוגים מפעם ונזכרת איזה אפס מוחלט ומאופס הרגשתי אז.
וכמה חזקה ומשמעותית אני מרגישה היום, כשהבת שלי פוחדת ללכת לישון כי היא פוחדת מחלומות רעים, אבל נרדמת מייד אחרי שאני אומרת לה שאם יגיעו חלומות רעים, אני אחבק אותה ואגרש אותם. כזה הכוח שלי היום. ההורות היחידנית היא סוג של כלא, אבל בכלא הזה אני אלוהים.
