אני הרוסה. הרוסה. שתיתי בירה אחת, כי חשבתי שתקהה את הכאב. כמובן שהיא עשתה בדיוק להיפך, וטוב שכך, כי הבכי היה תקוע לי בגרון.
על מה אני בוכה? אני בוכה על אכזבה. על שקרים. על איש שקרן שלא מסוגל להביא את עצמו להתעמת איתי, ולומר לי לו מילה אחת.
בוכה על אנשים ששיחקו לי בראש ובלב.
בוכה על השפחה שבי, שהייתה מוכנה לתת הכל ואז עוד קצת, רק כדי לחוש שייכת.
שהייתה מוכנה להפקיד את הלב שלה באמון מלא, רק כדי שירסקו אותו.
על תמימות ילדותית להפליא, שהייתה מוכנה לקחת כל סיכון, לא חשוב כמה גדול וכמה בעצם לא מציאותי, כדי להאמין. להאמין שיש אנשים טובים, ראוייים, כנים, אנשים של המילה שלהם.
ואני בוכה על בדידותי.
ואני בוכה על כך שעכשיו, כשנתתי לעצמי להרגיש שוב מהי התמסרות אמיתית, בעד שום הון שבעולם איני מוכנה לוותר עליה.
ואני יודעת שהלב שלי ימחץ שוב ושוב ושוב, בטרם, אולי, ימצא איש שידע להוקיר אותו.
לפני 12 שנים. 21 באוגוסט 2011 בשעה 13:47
