בזמן האחרון אני בודדה, מבחינה גברית אני מתכוונת. אני מרגישה שאני רוצה סקס, אבל אני לא רוצה סקס סתמי.
ולהיכרויות אין לי כוח. אין לי כוח להתאכזב. שוב. לגלות שהם רוצים רק סקס. שוב. לגלות שאינם מוכנים לתת לי דבר.
כי אני יודעת שאני שווה יותר. הרבה יותר. ושמגיע לי יותר.
ובינתיים, נשארת בין לבין...
אני קוראת עכשיו ספר שמדליק אותי לגמרי. בעיקר רגשית. זה ספר על גבר ששולט בנשים שהוא מקיים איתן יחסים, אבל ללא אביזרים כמעט. זו שליטה פסיכולוגית ומנטלית, מחושבת היטב, והיא מטריפה הרבה יותר. שוטים וסתם כאב משעממים אותי למוות. אביזרים... זה לא זה.
אני רוצה את המבט הזה בעיניים. לא סתם מבט חרמן. גבר חרמן הוא גבר חלש. הוא גבר שאני יכולה לשלוט בו.
אני מחפשת את המבט המלא בשליטה עצמית, שפשוט נהנה לשחק בי. מבט בוחן, לומד, הגבר שעושה בי דברים לאט, לומד אותי תוך כדי, משנה תוך כדי, נהנה להשתעשע בי לשם השעשוע. לשם השליטה. לא כי הוא רוצה שאני אמצוץ לו. לא כי הוא רוצה לזיין אותי בתחת. אני רוצה את זה המחפש הנאה פסיכולוגית בעיקר. זה מטריף אותי לחלוטין לדעת שזה מה שהוא רוצה. אולי בגלל זה אני נמשכת לרוצחים פסיכופטיים, או לסתם סדיסטים. ההנאה הכמעט אינטלקטואלית הזאת... פשוט מטריפה.
הממ, יש מישהי שמזדהה? או שאני סתם עוף מוזר?
