טוב, דייט שני. קצת מוזר. בהתחלה היה נחמד, אבל באיזשהו שלב הרגשתי שאולי אנחנו שונים מדי, או שאין לנו על מה לדבר. הוא בן אדם מאוד מאוד קורקטי, ואני לא. למעשה, אני נהנית להיות בלתי קורקטית בעליל. אז כן, בתוכי אני שמאלנית, ופמיניסטית, וכל מה שנאור או נחשב בעיני לנאור, אבל אני מסוגלת להשתמש בשפה לא קורקטית, ושונאת שמעקמים את האף על זה. חוץ מזה נראה לי שאולי יש לו קושי להתחבר לרגשות של עצמו. אוי, איזה משפט טחון.
אז עשיתי את הדבר שרובנו עושים כשאנחנו מנסים לצאת לווניל. נפלתי בו. ניסיתי להבין אם הוא "בקטע". ניווטתי את השיחה לדברים אפלים שאנחנו רוצים לספר על עצמנו ואמרתי לו שאני סדיסטית בארון. להגנתי, שנינו שתינו קצת. אני יותר.
תגובתו: "זה מטריד. מילא היית אומרת מזוכיסטית". רציתי לצחוק. אני לעולם לא אומרת שאני סאבית בסיטואציות כאלו. עניין של הגנה עצמית פשוטה. אני גם לא חושבת שהוא בעניין של בידי בכלל או מבין מאיפה זה בא. אמרתי לו שאני חושבת שבכולנו יש דחפים סדיסטיים ומזוכיסטיים. לא רק שהוא לא מסכים, הוא אפילו לא יודע על מה אני מדברת. איך זה יכול להיות? ככה זה בעולם בחוץ? הרי כאן כולם יודעים על מה אני מדברת...
האם הוא קורקטי כל כך שאם אבקש ממנו להחזיק לי את הידיים מעל הראש בזמן סקס, הוא יגעל ממני? זה יבאס לי את הצורה. אני יכולה להנות מווניל, אני אשמח להתנסות שוב בווניל, אבל אני רוצה לדעת שיש פתיחות גם למה שלא. בעיקר, שלא יגעלו ממני או שיחשבו שאני פסיכית. אולי אני באמת פסיכית, אבל הסאבית היא חלק ממני. היא לא הולכת. גם היא צריכה להרגיש שמקבלים אותה.
