יש כל מיני דברים שאפשר לומר על הכלוב. אחד מאותם דברים הוא, שלצד היותו ביצה נוראית, יש כאן גם תחושת ביטחון. אני יודעת שאנשים כאן מדברים אחד עם השני, ועוזרים, ויש משהו מנחם בלדעת שאחרי שנים לאנשים כאן עוד אכפת ממך. גם אם הרבה מהם מכירים אותך רק כרצף אותיות באתר, או מדי פעם שיחת טלפון.
ואולי זה נובע מכך שאנחנו, כקהילה, עוברים דברים כל כך עוצמתיים יחד.
ראינו אנשים מלקקים מגפיים באמצע מועדון, עושים סקס, חווים דום וסאב ספייס. ראינו אנשים נתלים על עצים עם פאקינג ווים בבשר, ועפים על זה. קראנו על דילמות, שמענו על הגבהים ועל העומקים, הזדעזענו והערצנו.
חלק לא מועט מהאנשים כאן חוו את הדברים האלו אחד עם השני. ואז עשו סיבוב עם אחרים, וחזרו. אשכרה קיבוץ.
ובאופן מוזר, הזוי, לא הגיוני, למרות הכל- יש כאן קהילה.
אז תודה, שאחרי 14 שנים אתם עדיין כאן ואתם קהילה. לא תמיד זה הבית הכי מזמין לבוא אליו, לפעמים הוא די בית הרוס, אבל הוא בהחלט בית. ואתם כאן. אז תודה:)