הקטע בלהיות אישה פגועה מינית הוא שיש גברים שרואים זאת כאתגר "לתקן" אותה. אבל זה לא באמת עובד.
המעט שניסו היו סמי סבלניים בערך שעה, ואז תמיד- דחיפת הראש לזין, אוננות אגרסיבית, "את אוהבת את זה? את אוהבת את זה???" ואני תמיד צריכה להגיד שאני אוהבת את זה. אחרת הם נפגעים.
מה שהייתי רוצה באמת, זה לחזור להתחלה. לנסות להבין אם אני אוהבת מין, ואם כן, מה בו אני אוהבת. להתחיל ממש ממש בקטן, כמו בתולה בשנות העשרה. ולקחת בחשבון שיכול להיות שיש דברים שאני לא אוהב לעולם, ואולי אני לא אוהבת מין. להשלים עם זה ולא להלחם עם זה. זה מאוד משמעותי עבורי. כרגע אני לא יודעת. אני לא יודעת אם אני באמת א-מינית, או פשוט דפוקה מינית עקב כל מה שעברתי. אבל הדרך לגלות היא בטח לא להמשיך לעשות דברים שאני לא רוצה.
אני מסתכלת על חיים שלמים של מין. ה ר בה מין. ואפילו לא פעם אחת שנהניתי. תמיד להיות קצת שיכורה או מסטולית קודם. תמיד לחכות שזה יגמר.
אני חייבת להפסיק לעשות את זה. ח י י בת. זו אחת הסיבות שהורדתי מינונים בעבודה, לנסות להבין מי אני ומה אני רוצה באמת, במקום להמשיך להסחף על טייס אוטומטי. גיל 40 הוא סוג של לידה מחדש. הלידה שלי.
