סופרפוזיציה

אני משתדלת לתעד מחשבות ותובנות שיש לי, בעיקר עבורי, האמת. בעיקר בתחומים מסויימים. התחום המיני, למשל. הייתי אתמול בארוחה ואנשים שם שאלו אותי אם אני באה לרקוד איתם אחרי זה. אמרתי שלא, שאני עייפה. שבארוחה מיציתי את האנרגיות שעוד היו לי. אבל אחר כך, בבית, חשבתי על זה. תהיתי מה היה קורה אם במקום היו רק נשים רוקדות. יכול להיות שדווקא הייתי באה. לא האנרגיות היו הבעיה, למרות שהאמנתי במה שאמרתי באותו הזמן. זה אפילו לא שאני לא אוהבת לרקוד. 

לא רציתי שגברים זרים יסתכלו עלי כשאני רוקדת. מבחינתי זה מקביל לפלישה. 

אין שום דבר באמצע. הכי קיצוני שיש. פלישה. חילול. אונס. 

לאט לאט אני מצליחה להבין את עצמי יותר.  אני חושבת שאני בכיוון הנכון.