לפני 7 שנים. 1 במאי 2017 בשעה 20:17
והגעתי לעוד מסקנה, שרבים בטח יתקוממו נגדה, כי היא מציגה אותנו באור שטחי ולא נעים: אנחנו לא באמת רוצים להכיר את האנשים שקרובים לנו. אנחנו רוצים לראות אותם באור מסויים, שמשמש א ו ת נ ו. את מה שהם יכולים לתת לנו. אפילו אם אנחנו הצד המעניק והתומך, עדיין יכול להיות שמה שהם יתרמו לנו זה את התחושה שאנחנו נזקקים. כל אחד ומה שהוא צריך, ומכל אדם זה עשוי להיות משהו אחר.
אבל עד כמה אנחנו רוצים להכיר באמת את האנשים שאנחנו קרובים אליהם, על כל רבדיהם? ועד כמה זה בכלל חשוב?
אני תמיד משתדלת, מדי פעם בחיים ככה, לפקפק באמיתות שאני, ובעיקר העולם, לוקחים כמובנות מאליהן. אז גם כאן. לחשוב. ולחשוב מחדש. שום דבר לא מובן מאליו.
לפעמים בדיוק שם הישועה. בלנסות דרך חדשה לגמרי, הדרך הפחות מתויירת.
