סתם בשיחה עם מישהי- מתברר שאני לא מאושרת.אין לי כמעט רגעים של אושר. רק רגעים של פחות אומללות. עכשיו, אני לא מסירה אחריות. אני יודעת שיש דברים שאני יכולה וצריכה לעשות כדי להיות יותר מאושרת, או לפחות פחות אומללה. ואני עושה אותם. בקרוב הם יקרו, אני מקווה.
אבל צריך להודות שכרגע המצב שלי בכלל בכלל לא מזהיר, ולא חשוב איך הופכים את זה. אני בתקופה ממש מחורבנת. לא התכוונתי להכנס אליה. היא פשוט קרתה. ואני יודעת שזה בטח קשור לכך שאני מנסה להגשים חלומות שאולי לא נועדו לקרות, עבורי. אולי אני לא אמורה לקחת כל כך הרבה מקום בעולם הזה. אולי זה היקום שמתקומם עלי, ומשקיע אותי בתוך ביצה טובענית, שאולי תהרוג אותי. אולי. אבל גם זה היה בלתי נמנע. כי אני לא יכולה שלא לחלום, שלא לשאוף, שלא לרצות. גם אם אסור לי.
אבל בעיקר אני רוצה וזקוקה לחיים של שקט. כמה שיותר שקט. זה אולי הדבר היחיד שיעצור את השקיעה שלי.
