סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

נובלס

לפני 15 שנים. 3 ביוני 2009 בשעה 16:03

אתמול היה לי אחלה יום:)
אפילו יום מצחיק..הייתי אמורה להתחיל עבודה חדשה בבית קפה בירושלים
הייתי אמורה להיות שם ב9
העירו אותי רק ב9 וחמישה..למה העירו אותי ולא שמתי שעון מעורר?
כי אין שעון מעורר בעולם שמסוגל להעיר אותי..
בקיצור קמתי בהיסטריה שטפתי פנים ציחצתי שיניים התארגנתי והתלבשתי ואז קלטתי..שאין לי מושג לאיזה בית קפה אני אמורה ללכת
קפה הלל? קופי בין? קפה קפה?
עם מי בכלל דיברתי?
ואיפה זה בכלל? איזה רחוב היא אמרה לי?..
איך קראו לה..ליאת? לימור? לינור?
סעמק..
טוב חיפשתי באינטרנט מפודחת לגמרי מתקשרת לכל מיני סניפים לברר אל מי צריך להגיע מתלמדת..
מצאתי..כעסו על האיחור ביקשו שלא יקרה שוב
הגעתי.. למדתי את התפריט..די דומה לארומה שעבדתי שם כבר חצי שנה ועדיין זוכרת את כל התפריט בעל פה
אחר כך הראו לי בערך מה צריך לעשות וכל חמש שניות זנחו אותי לבד..
תסתכלי ותביני
עיצבן אותי..מה אתם עושים צחוק? הבאתם אותי כדי לרגל אחריכם?
באמצע שיחה עם האחראית משמרת ואחרי שההתקפת לב מהאזעקה עברה
אמרתי שזה לא נראה לי
שאני צריכה להתגייס בקרוב ואין שום סיכוי שידחו לי את הגיוס למרות שאני מאוד רוצה
ונקרע לי הלב לאכזב אותם שלא תהיה להם מלצרית מצויינת שכמותי
(:

טוב..מתקשרת לשלי[חברה עוד מהצפון]
היא יוצאת מהבסיס בדרך לתל אביב
אני בדרך הביתה לקחת כל מיני דברים..הגעתי מכינה תיק בגדי ים שמיכה מגבות שמן שיזוף
החוצה..רגע איזה החוצה
צריך להתקשר לכל האנשים הסתומים במדינה הזאת ששמים עליהם מדים ירוקים כאלה שמתוייגים עם המילה צה''ל שיזכרו לאן הם שייכים..
לצערי אני הולכת להיות אחת כזאת בקרוב..
התקשרתי..מה עם הפקס? נו דוחים לי? לא אין אישור לדחות לך!
מה?! למה..לא יכולים לומר אין לך למה לערער הסיכויים קלושים
טוב אני צריכה להפגש עם זה..ותעבירו לי את ההתייצבות לכאן ולאן אני מיועדת?
חצאי תשובות שרק מבאסים יותר..
זין על הצבא יאללה תל אביבה..
הגעתי לתל אביב נפגשתי עם שלי חיבוקים נשיקות החמודה הזאת קנתה לי עגילים לגבה(:
כי כל הזמן נופלות לי הגולות ויש לי עגיל בגבה עם גולה אחת..
נסענו לים..לחוף הילטון נראה לי..
מתברר שזאת הפעם הראשונה שלה בים..והיא התלהבה כמו ילדה קטנה
אבל זה היה חמוד(:
אחר כך המשכנו לרחוב בן יהודה לאיזו מכבסה שם..
ושם..מצאתי את בעלי לעתיד:)
בהתחלה בכלל התעלמתי ממנו רק דיברתי איתו באנגלית בשביל שלי שלא מסוגלת לנהל שיחה באנגלית או אפילו להחליף משפט..
ואז היא שאלה דרכי שאלות עליו
וראיתי גבר..עם שיער ארוך..ברזילאי מתברר
וכששאלתי מה הוא עושה כאן בארץ הוא אמר שהוא מוזיקאי..מנגן בגיטרה פשוט בא לכאן כדי לנגן
ואז היו לבבות באוויר שריחפו מסביבי ומלאכים קטנים ששרו כמו בכנסיה..
הצעתי לו לבוא איתנו לאכול באיזה חומוס שהיה ממול למכבסה..הוא כבר אכל שם לפנינו ולא הפסיק להתלהב מזה שזה עולה רק 14 שקל
אנבליאבול!
אחרי שחציתי את הכביש להביא לנו אוכל אני שומעת את הצרחות של שלי:
"אדייייייייייי אדיייייייי את חייבת לראות זה איגור!!!! הנה איגור!!!! אדי בואי!!!!!!!"
הסתכלתי לאן שהיא מצביעה וראיתי מישהו רזה וגבוה עם שיער ארוך מתרחק ממנה..
הבנתי שזה איגור מהשרדות..
(:
חזרתי למכבסה..התחלנו לאכול
ושאלתי את שלי:
"חשבת פעם..שתמצאי את עצמך מול מכבסה בתל אביב מנגבת חומוס על ספסל באמצע הרחוב כשכולך מלאה חול?"
בשלב הזה היא כמעט נחנקה והפסקתי לשאול שאלות כאלו:)
סיימנו את כל הכביסה..
תפסנו מונית שירות והיא ביקשה לראות את שינקין גם שם היא אף פעם לא הייתה..וגם לא בשוק הכרמל..כמה עצוב
שוק הכרמל כבר היה חצי מרוקן ומקופל ומסריח..
הלכנו לשנקין קניתי שמלה חדשה(:
היינו בחנות קעקועים ופירסינגים..לי יש שלושה עגילים למעלה באוזן ועגיל בגבה..לא יכולים לפספס את זה..לשלי יש עגיל בטבור ולשתינו היה עגיל בלשון
ואיכשהו כולם התחילו להציף אותנו בשאלות...זה כואב? כדי לנו? מתי עשיתן? כמה עלה?
טוב נו מה?!
יצאנו משם המשכנו לטייל בשינקין יצא לנו לדבר עם איזה שלישיית לסביות קצוצות ראש וקנינו באבלס:)
שלי בהתחלה לא התלהבה ממה שסיפרתי לה על השייק עם הסוכריות גומי
וכשטעמה היא לא הפסיקה לגנוב ממני את הקש בכל פעם שראתה סוכריה
המשכנו משם לתחנה מרכזית גם שם טיילנו קצת..
הגענו לאוטובוס..לא היה מקום ביחד התעקשו להפריד בנינו כמה זקנים מבוגרים
שתינו ישר נרדמנו
כשירדתי מהאוטובוס ראיתי הודעה ממישהו שאמר שהוא בעיר מתקלט באיזה פאב ואם בא לי ללכת
שתינו היינו שפוכות כשירדנו מהאוטובוס
כשהקראתי לה את ההודעה היא התעוררה ואמרה שחייב ללכת..אז הגענו לעיר אחרי כמה התלבטויות..
שתיתי בירה ומרוב העייפות הרגשתי טיפת סטלה..
ליוויתי את שלינקה לאוטובוס שוב חיבוקים נשיקות..
היא נוסעת לדודה שלה וחוזרת למחרת לבסיס..
לעומתה..היום אני עשיתי פסח בבית..ארזתי קרטונים לקראת המעבר דירה.. שטפתי עם אחי את הבית
ואפילו הספקתי לריב איתו בקולי קולות ואז להשלים כמו שאנחנו יודעים..
ותמיד הוא יוצא אשם חיחיחיחי
לא מזמן ביקשתי מאבא מתכון לשקשוקה שלו
מתברר שזה לפחות שעה עבודה
אין מצב...יאללה טייק אווי:)

:O

לפני 15 שנים. 1 ביוני 2009 בשעה 19:04

יש כאן ריח של שרוף...

לפני 15 שנים. 31 במאי 2009 בשעה 23:25

עצבנית..
לחוצה..
לא כייף לי..

לפחות ראיתי משהו שהעלה קצת חיוך(:

לפני 15 שנים. 30 במאי 2009 בשעה 22:58

קשה לי
קשה לי מאוד להפנים את העובדה שעוד חודשיים אני מתגייסת
לא הגיוני לי..מרגישה כאילו אני נופלת לתהום
מה צבא עכשיו?
כאילו מבקשים ממני לגור בחו''ל
בכל מקרה
עלה לי רעיון
ללכת לאיזה שבוע לעשות טיול
עם חברים או משהו
את שביל ישראל..לא את כולו כי זה יקח מלא זמן
להתחיל מהצפון וקצת טרמפים פה ושם ולהגיע בסוף לאילת...
יעשה לי טוב אני בטוחה בזה...
(:

לפני 15 שנים. 29 במאי 2009 בשעה 21:34

לא נראה לי שהרבה מבינים אותי..
וגם אני לא מבינה הרבה אחרים ככה שזה הדדי
אני שונאת שקוראים אותי..שאומרים לי את ככה וככה וככה
והכי מעצבן..שהם צודקים
אני יודעת מי אני.. מה אתה בא פתאום ובשניה לומד אותי?
כוסאמאש'ך..

לא אוהבת שמטרידים אותי..איפה את מה את עושה למה לא ענית נו אז אם את רואה סרט אי אפשר לדבר?
לא אוהבת..זה מרתיע זה מגעיל..

לא אוהבת שמאיימים עלי..כי אין מה לעשות..תאיימו עלי תקבלו ביצ'ית..שאפילו אני לא מבינה מאיפה זה יוצא לי..
גם לא נבהלת בכזאת קלות מאיומים..
פשוט עצם העובדה שמישהו מעיז לאיים ויורד לשפל המדרגה
זה מצריך ביצ'יות..

אינטלגנציה מדליקה אותי..כשאני משוחחת עם מישהו עם ראש..שיש נושאים מעניינים שאני מרגישה שאני לומדת ממנו
כאן אני נדלקת..
יש לי בזיק בעיניים ורצון לדעת עוד..צמאון כזה שמתפתח..

אוהבת שיער ארוך..לא יודעת למה..נראה לכם שיש על זה הסבר פסיכולוגי כלשהו?

לא סובלת מבוגרים מעל 29 שאומרים שהם לא מתנהגים ולא נראים לגילם ושגיל זה רק מספרם..
לכו גרבצו למנהל שלכם במששרד ועזבו אותי בשקט
אין לי עניין במאותגרים גילית...ואין לי רצון להפוך בעוד 20 שנה לפיליפינית צמודה..

מפונקת מפונקת מפונקת..ומפנקת מפנקת מפנקת..

איזה באסה זה להגיע למצב..שאתה תלוי במישהו..
אתה יודע שלא טוב לך איתו
אבל אתה משלה את עצמך שזה יעבור
אבל מה פתאום לסיים איתו את הקשר..אתה לא מדמיין את עצמך בלעדיו..
נוראי לדעתי..
אתה שוכח איך היית לפניו ואתה אבוד אחריו
נהיה סמרטוט

אני לא הצלחתי להבין כאן את רמת האנשים...רוב האנשים שאיתם שוחחתי מעידים על זה שהרמה כאן לא משהו..
ואפילו במצב גרוע...האנשים כאן פשוט לא בסדר..
עם חלק יצא לי להוכיח את הטענה הזאת..
ועם חלק..לא הבנתי מה ההקשר בניהם לבין האתר הזה..
אם אני אומרת למישהו שאני לא מעוניינת בו..אחרי ששוחחנו דיברנו ניסינו להכיר ומחינתי..אין לזה טעם כי זה לא מה שאני מחפשת..
אז מבחינתם אני ילדה מזלזלת..
למה?
זכותי לא לבחור בך..

טוב
יצא הקיטור
(:

לפני 15 שנים. 29 במאי 2009 בשעה 9:54

המערכת היחידה שלא כדאי לדפוק אותה
זאת מערכת העיכול..
לדעתי(:

לפני 15 שנים. 25 במאי 2009 בשעה 18:51

תשמעו...
אני ישבתי לפחות איזה 6-7 שעות בבוטקה שלי..
נשמתי אויר הרים צלול כיין..
וחשבתי..באמת חשבתי המון
היו לי המון לבטים
המון דילמות
אבל לבסוף
הגעתי למסקנה חד משעמית
אני ואנוכי והאפרוחה הסאטלנית החלטנו פה אחד
שאני רעבה..
ואז!
בישרתי לאחי את הבשורה המשמחת..
והוא הפתיע אותי בחומוס עם בשר
אבל הוא טמן לי פח!
החומוס בכלל אצלו בזמן שאני בדרך הביתה והוא אצל חברים
נוול..
הסתפקתי בנתיים בשוקו ולחמניה..
פסוקו של יום?
ויהי הרעב בבטנה של אפרוחה גדול עד מאוד
ותדמיין על חומוס ופיתה..
ותסתפק בשוקו

(:
הכדורים האלה לא בסדר..

לפני 15 שנים. 25 במאי 2009 בשעה 10:14

משעמם לי..
זהו..
יום טוב..
...
...
...
:)