PENICILLINE

מודעת לעובדה שבמיוחד עם נשים אני תמיד צריכה להיות בשליטה.
כל מערכת יחסים שלי עם נשים (אפלטונית ומינית כאחת) תמיד התאפיינה בדומיננטיות שלי מעל האחרת.
קשה לי כשהן לא נתונות למרותי. יכול להוציא אותי מדעתי.
וכל ההקדמה מובילה אותי לזו שעובדת איתי ומוציאה ממני את כל השלווה.
ניסיתי לפרגן לה, ניסיתי לא לשלח בה את הכלבים גם כשהכי הגיע לה אבל נראה כי ימים אלו הגיעו לסופם.
ולא, ההתנהגות שלי אינה נובעת מקינאה לחזה המזוייף שלה.
הלוואי והשכל שלה היה מושך יותר תשומת לב מהחזה שלה.

נראה מה טיפול התעלמות יוליד.
ונראה מה יקרה קודם, היא תבין שהיא פוסטמה או שאני אמות מהריח הנודף מפה הסוס שלה.

הימורים?

מתיש נורא להיות שמחה כל הזמן.
ואני מניחה שהגיע רגע ההתמוטטות שלי. אני לא מתנגדת, מחבקת את הרגעים השבירים
בתקווה וציפיה כי גם להם יש סוף.
הכל התחיל כששיניתי את קו המחשבה שלי והשינוי בעצם הגיע משתי סיבות.
האחת, העבודה החדשה שהתחלתי והשניה, האבן שנגולה מליבי לאחר ששקעה בי שנים ועם כל סחף רק הובילה אותי למקומות
יותר ויותר שליליים.
סה"כ הכל לא רע בכלל. אפילו די טוב.
אבל כאחת למודת התמוטטויות, כנדנדה היודעת היטב שאין למעלה בלי למטה, כל שנותר לי לעשות הוא לחכות.
ועכשיו באמת ובתמים אומר, שבכמה החודשים האחרונים הייתי מאושרת יותר ממה שהייתי מאושרת מברוב חיי, ועל כך, אני מודה. לעצמי.
מודה שהעקשנות פינתה מקומה להתחדשויות ושינויים.
אז מה שעצוב עכשיו. אז מה שאין סיבה.

אז מה?