שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

סוערת

אני רוצה ליפול ולדעת שיתפסו אותי. להרפות ולא לפחד שיתנפץ לי. להתנפץ ולהינות מהחלוקה לרסיסים. אני רוצה לצעוד לתוך העלטה ולהרגיש את הלב שלי חי.
לפני 17 שנים. 8 במאי 2007 בשעה 19:25

בפעם הראשונה שפגשתי אתכם נעלתי נעלי עקב אדומות עם פפיון ונצנצים הרגשתי כמו אורחת בארץ עוץ, הסתכלתי בכל מראה בדרך אליכם, הסדרתי את נשימתי מאחורי דלתכם הסגורה ודפקתי.
הצגתי את עצמי כטרין ובעליצות שכולה אדרנלין דילגתי אחריך לסלון והתיישבתי ביניכם, כאילה שזכתה לאירוח של כבוד בגוב האריות.
דיברנו כמה דקות והשארת אותי לחסדיה, היא ליטפה אותי עד ששבת וראיתי את מבטך נוזף. היא היתה אמורה להמתין לך.
באותו ערב, כמעט ולא נגעת בי, החזקת את ידי כשהיא צבטה את פיטמותי וכשהדפתי אותה בטעות, התרת בי שלא אאלץ אותך להתערב.
היא ליטפה אותי, כופפה ויישרה אותי, דחפה את אצבעותיה לאן שרק יכלה להכניסן. מגעה היה רך, ריחה מתוק, גישתה תובענית.
היא ריגשה אותי בערך עשירית מהמבט שלך, לקח לי חצי ערב להבחין שהיא ניזונה מאותו מבט.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י