סוערת

בפעם הראשונה שפגשתי אתכם נעלתי נעלי עקב אדומות עם פפיון ונצנצים הרגשתי כמו אורחת בארץ עוץ, הסתכלתי בכל מראה בדרך אליכם, הסדרתי את נשימתי מאחורי דלתכם הסגורה ודפקתי.
הצגתי את עצמי כטרין ובעליצות שכולה אדרנלין דילגתי אחריך לסלון והתיישבתי ביניכם, כאילה שזכתה לאירוח של כבוד בגוב האריות.
דיברנו כמה דקות והשארת אותי לחסדיה, היא ליטפה אותי עד ששבת וראיתי את מבטך נוזף. היא היתה אמורה להמתין לך.
באותו ערב, כמעט ולא נגעת בי, החזקת את ידי כשהיא צבטה את פיטמותי וכשהדפתי אותה בטעות, התרת בי שלא אאלץ אותך להתערב.
היא ליטפה אותי, כופפה ויישרה אותי, דחפה את אצבעותיה לאן שרק יכלה להכניסן. מגעה היה רך, ריחה מתוק, גישתה תובענית.
היא ריגשה אותי בערך עשירית מהמבט שלך, לקח לי חצי ערב להבחין שהיא ניזונה מאותו מבט.

כמו הרה באולימפוס מעמדך איתן אך קנאתך יוקדת, כמו צפע מכורבל בקופסא תמימה, אוי למי שיטריד את מנוחתך, את רצית אותי, גאה מלהודות שיכולה להיות לך תחרות, לוקחת אותי לעצמך, מסתירה אותי ממבטו והוא תר אחרינו, על גחוני אני היצר, מסקרנת ומגרה, מזדחלת לגן עדן ומשליכה את שניכם החוצה.

הוא מחפש את נקודות החולשה שלי ומהסס האם ללחוץ עליהן, אני מוקירה לו תודה על הרצון לשבור ועל הרצון להגן.
הוא חושב שאני לא יודעת למה אני נכנסת, שאני אתרסק, ששליטה פיזית היא בנאלית ושבשליטה מנטלית לא אעמוד. אולי, אבל אני רוצה לראות את הקצה.

הוא רוצה שאהיה הזונה שלו, שארקוד לזרים בדאנג'ן, הוא רוצה שאפר את הגבולות שהגדרתי, הוא לומד אותי, בודק חוזק מבני, מחפש סדקים. רוצה להשפיל אותי עד דמעות אבל לא רוצה להשפיל אותי כל כך שאאמין לו שזה אמיתי, אז הוא מושך זמן ואני לא מעיזה להאיץ בו. סומכת על ליבי שינווט אותי מתוך כל אפילה שאליה יקח אותי וחוששת שאולי אני ממעיטה בעוצמתה של האפילה.
אני מכירה את הסיפורים שלו, זורקים אותי אל תהומות, מכירה את הסטירות שלו, מכירה את האגרוף שלו, מכירה אותו אגרסיבי, מכירה אותו כשהוא חודר אלי אנאלית.
אבל אני לא מכירה אותו לא זהיר, אני לא מכירה אותו בשליטה מנטלית.

אני חושבת עליו כשהוא ידידותי ובלתי מזיק, לא מאמינה שהוא יכול לי, מתריסה בו. זוחלת אליו ערומה על ארבע, מנשקת לו את הבהונות, מבקשת שיראה לי, אני רוצה לדעת אם יש משהו מעבר להבטחות.

אני מתרגשת.

נחבאתי במשך המון זמן. שיחקתי. גנחתי בטלפון. פתחתי רגליים, פתחתי מצלמת אינטרנט. מדי פעם אפילו הרשיתי לעצמי לממש פנטזיה אחת או שתיים.

אבל עכשיו, הכל השתנה.

הפיחו בי חיים, ובמובן מאד אמיתי רק לאחרונה התחלתי באמת לחיות - על הגבול המטושטש שבין מציאות לפנטזיה.

אני מנקה בשבילו ומרוצה מעצמי. אני מוצצת לה את אצבעות הרגליים כאילו היא עשויה דבש. היא מדברת אליי כאילו אני החברה הכי טובה שלה ואני נמסה מבפנים. אני מאוננת פעמיים ביום וזה אף פעם לא מספיק.

לא יודעת בדיוק מה בתוכניות שלכם - אך אנא מכם, אל תפסיקו. כן, אני מתחננת.

ולכל מעריציי - תודה על הצומי, באמת מחמיא. אבל אני תפוסה כל כך חזק שאין לכם מושג.

ואם בכל זאת מישהו רוצה לעשות לי טוב, חברות זהב תתקבל בברכה 😄