מְפַעֵּם

יצאתי עם הקפה לגינה וראיתי שני פרפרים קטנים רוקדים, עמדתי ובהיתי.

הם היו כלכך מרוכזים בריקוד שכמעט נתקעו בי כמה פעמים, היה קל לראות שאחד רודף אחרי השני, כנראה אחד רודף אחרי השניה.

בהיתי בהם דקות ארוכות, ועוד כמה דקות, והתחלתי לחשוב שזה לא סבבה, ש״היא לא בעניין, תניח לה״, אבל אצלם זה עובד אחרת, וכנראה זו הדרך שלה לבדוק אם הוא ישביח, אם הגנים שלו באמת ישפרו את שלה, אם הוא מסוגל ללכוד אותה. כלכך קר ויעיל.

הם נעלמו לחורש וחזרו כמה פעמים, באחת מהן הוא חזר לבד, נעצר באמצע השביל, פרש וסגר את הכנפיים לסירוגין, באיטיות כאילו הוא מתנשף.

לא ידעתי אם להגיד לו ״עזוב אותה מה היא מבינה״ או ״שחרר, אתה לא בליגה שלה גם ככה״ שכנראה יותר קרוב לאמת, בכל מקרה הבעתי אמפתיה כשאמרתי בכנות שאני יודע איך הוא מרגיש והצעתי לו דרינק.

ענה שהוא לא שותה לפני אחת עשרה. אז אנחנו יושבים בשמש ומחכים. אולי היא תחזור.

באחת עשרה אני שתיתי פרנה והוא מפרחי הרוזמרין

בהקשר אחר לגמרי נכתב:

בכף היד שלי אני מחזיק פרפר
מוסתר בתוך אגרוף סגור
האם הוא חי או מת אני שואל אותך
את יודעת זה תלוי גם בך

*עדכון, הוא המשיך לחזור ולשבת על השביל עוד שעה קלה עד שהיא חזרה. נראה שהם ניהלו דין ודברים בריקוד קצר ופנו פרפר פרפר לעיסוקו. יש מצב שאלו שני זכרים בדיוני טריטוריה ושהשלכתי.

*עדכון2#, היא ממשיכה לחזור והם ממשיכים לרקוד, נראה לי היא בעניין, נראה לי שיהיה להם סוף טוב, נראה לי שאני ממשיך להשליך.