מְפַעֵּם

״אין לי תחביבים, אני מדור שלא מתמסר לדברים״

ולכשמולי מתפשטות אדוות חיוך נבוך שנובעות מתובנה שנפלה, אני מרגיש קצת פחות לבד.
דור שלם שעשה תואר שני בתחום שונה מזה שעשה בו את הראשון ומרגיש שהוא פרץ את גבולות החד-גוניות שהכתיבו לו ההורים שלו והמערכת. אפילו המצאנו לזה מילה, ״מולטידיסיפלינרי״. מביך כמו החיוך שבתחילת הפיסקה הזו.

״אתה פשוט סטריאוטיפ. ספר משהו שלא בפאטרן המובהק הזה״

כלכך שמחתי שבשורה אחת עניתי תשובה שהשתיקה את השיחה, כלכך שמחתי שהיו לי עוד הרבה תשובות שיכולות היו לעשות את אותו הדבר.
ניצלתי את השתיקה לנטוש את השיחה ולהוציא את הטלפון כדי לכתוב את כל זה פה.
מה שלא הבינו שם, זה שכולנו ככה, שוברים את הפאטרן. זה חלק מהסטריאוטיפ.