מְפַעֵּם

דווקא כשהיה לי חשוב נעתקתי. פעם, לפני הרבה שנים, זה היה קל יותר,
גם אז הייתה כוונה, היה רגש, היו סערות, אבל זה הכל היה משחקים.
לפעמים מדפדף אחורה, קורא, נוגה, מְפַעֵּם.
לא מתגעגע, לא לזה.
מתגעגע למה שלא הצלחתי לכתוב.

בִּגְדֵי שְּׂרָד וְנַעֲלַיִם אֲדֻמּוֹת
עַל טְרָשִׁים ספוגי דָּם 
סחוטי דְּמָעוֹת 
נִשָּׂאִים אֵדֵי לַיְלָה
מַגְלִים נְשָׁמוֹת

שֶׁהָיָה בֵּין עֵינָיו לְבֵינָהּ
כְּבָר בֵּין רַגְלֶיהָ שֶׁל אֶרֶץ
מִשְׁעַנְתּוֹ רצוצה
נִסְחָפִים בְּמֵי לַיְלָה
מַאֲבָק שֶׁגָּוַע

רוחשת תַּחַת פְּנֵי שֶׁטַח
מִלְחָמָה כִּשְׁלוֹם שֶׁקֶר
סַכִּין שֶׁל יַלְדָּה
מַכֶּה מֵיתָר רעוע
פּוֹרֵט בצרימה 

אוֹכְלִים אֶרֶץ אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ
בסחרחרה מִתְגַּבֶּרֶת
גַּם לָאֵיתָנִים כַּסֶלַע
מַסְרֵגָה מְחֻדֶּדֶת
פּוֹרֶמֶת כְּאֵב

מוֹלֶדֶת גֵּאָה מְדַמֶּמֶת בְּסֵּתֶר
מְחַטֵּאת פצעיה
בְּמָּרוֹר וּבְזֶמֶר
אַהֲבָה שֶׁסּוֹפֶגֶת
אֲדָמָה שֶׁיַבֵשָׁה