לפני שנה. 30 בדצמבר 2022 בשעה 15:52
יכולתי לחוש אותם מקילומטר, כאילו כל האויר שהגיע מהמפרץ התנקז לפנים המושלמות שלה, ובלית ברירה נמלט דרך השיער, כשהוא מתמיד בתנועה שהכתיבו לו שיפולי הקירזולים, וממשיך לסחרר את כל השוק.
נחבאתי כדי שאוכל להביט בה, להביט בהם. עוד חטף אחד קטן, רק לוודא שהם אכן שם.
והיא לא נראית כמו פעם, כנראה שורשי התלתלים העמיקו לראשה, וחדרו מבעד גולגלתה ולשם שינוי, החיוך שלה, מתולתל גם הוא. מחייך בליבי וממשיך כמו שהמשכתי גם אז.
מתעורר וחוזר על עקבותיי, מנסה להחטיף עוד מבט, והתלתלים אינם, והאויר נשאר עומד מסולסל כמו שובל של אלפי חצים שנורו. אולי היא בכלל לא הייתה ועיני רוחי מתולתלות כבר גם הן. אבל העניים שלה.. היו כלכך אמיתיות.. ואולי פשוט לא שכחתי אותן.
