מְפַעֵּם

השיחה מהבוקר השאירה אותי במסלול הרס עצמי. וידעתי שיגיע הרגע שיבוא לי להרוס משהו אחר, ושאשלח הודעות כי הן בקונטקסט: כי אם היא תתחנן מספיק, אמצא פיסת עור זכה עליה להאדימה בבושתי.

אבל מברוטליות לבד אני משתעמם ואין בה סיפוק. ופשוט נותרתי עם יום של הרס עצמי.

ומחר לא אשקם, כי החלקים בי שחירבתי היום היו החוליות החלשות יותר של הקיום שלי. ומה ששיחררתי היום מעולם לא היה שייך לי.   

התחזקתי. תודה.

*לפני שנים נתקלתי בכתובת הגרפיטי האופטימית ביותר שראיתי. חורבן מוליד שינוי. מאז אני מצפה לו.