לפני 10 שנים. 10 בנובמבר 2014 בשעה 7:01
ואולי, כשהחושך ירד
אני אהיה לך לרחם.
אתה תפשיר את כל השדים
ותשיל את הפחדים
תספיג לתוכי את הכאבים
ותתפשט מכל המסכות
אני לא נבהלת, הנה תראה
נתכסה בזה כמו שמיכה נעימה
ולפני שנרדם תלחש לי את החלומות.
שלי, שלך, שלנו ביחד
וכשהבוקר יעלה, האם תזכור?
האם כדרכה של מציאות הבוקר
היא תנגוס בשרשים העדינים?
הנה תראה, אני לא הולכת.
יושבת לפזר את הקורים הדקים
שמטשטשים את צלילות הראייה