לפני 10 שנים. 12 בנובמבר 2014 בשעה 8:34
מונחת על ברכיך. הצלפה ועוד הצלפה, ועוד הצלפה ועוד, משאירים בי סימנים ומכאיבים לי.
את הכל אני יכולה לשאת, כל עוד אני מרגישה אותך רוקד איתי בתוך הכאב שלי
אין הפרדה. אין היד שלך והישבן שלי, הצורך שלך והכאב שלי. יש תנועה משותפת.
הרמוניה של חלקי גוף בתנועה גלית וסוחפת שהופכת אותנו לאחד.
אם היתה צריכה להתלוות לזה מוסיקה, הייתי רוצה לשמוע עכשיו
תיפוף בקצב שהולך ומתעצם , הולך ומואץ עד שלא קיים דבר מלבד הקצב.
הלמות התוף מתמזגות עם הלמות הלב ועם הרעש של היד שלך שפוגשת אותי.
אנחנו נישאים על גבי הגלים עד לנקודה אחת שקטה. מרוקנים ובו בעת מלאים כל כך.