מסקנות

לקום בצהריים
לראות שהשרמוטה עוד פה
לשמוע ממנה "בוקר טוב"
קצת מתרפס
קצת מתנצל שהיא נשארה ללילה
לשבת בשירותים
לשמוע אותה מכינה לי קפה
לעבור בסלון
לראות את מה שנשאר מהמסיבה הפרועה של אמש
לקבל מהשרמוטה שנשארה נשיקת תודה על הכוס
לשתות את הקפה בזמן שהיא מנקה את כל השאריות והכתמים מהסלון
לתקוע את הלשון שלה לתוכי
לגמור
ואז להגיד לה ללכת

ואני חשבתי שאני אכעס שהיא נשארה
כל יום לומדים משהו חדש

לפעמים אני רוצה שיהיה לי זין. שאני אוכל לראות אותה כורעת על הברכיים ומוצצת לי.
יש משהו עם עוצמה במציצה כזאת, משהו כוחני. ואני לא מתכוונת למציצה ענוגה ומלקקת, אלא למציצה עם כל הפה, כל הזין, וכל הנשמה.
זה לא עובד אותו דבר עם מציצת כוס, או אפילו עם ישיבה על הפנים שלה. אני אומנם נהנית מזה, וגם מהמראה שלה מתחתי, אבל חסר שם את הזין. והדילדו זה משחק מעניין, אבל זה לא אותו דבר.
מה שנשאר לי זה לראות איך היא מוצצת לאחד החברים שלי תחת ההוראות שלי. זה מחרמן אותי וממלא אותי באנרגיות של כיבוש, ואני מפרקת לה את הצורה אחר כך, אבל דווקא במצבים האלה חסר לי הזין.

"כשאת באה אלי את משאירה את החופש שלך בחוץ. אמרו לך שלהיות נשלטת זה להיות חופשיה? שיקרו אותך. אם את אחת שצריכה שיגידו לה כאלה דברים, את לא מתאימה לי, ואני לא מתאימה לך. אני לוקחת את החופש שלך, ואני זאת שיש לה חופש. תחשבי טוב טוב אם את רוצה את זה. את זה בדיוק."


את הדבר הזה כתבתי למישהי לפני שבוע. בסוף היא באה, ואיך שראיתי את הפרצוף שלה מולי עלה לי כל הכעס על זה שבכלל הייתי צריכה לכתוב לה דבר כזה. על זה שהיא מתמקחת איתי. אני שונאת שמתמקחים איתי בנושא יחסים, או בנושא רגשות בתוך היחסים. אני לא בנויה לזה, וזה לא מתאים לי. אני יודעת בכל רגע מה אני רוצה ומה אני מרגישה. זה נשמע לי אבסורד לעשות דברים כדי שהיא תהיה מרוצה ותרגיש טוב.

אז כשהיא באה הרגשתי את כל הכעס הזה מציף אותי שוב, והדבר הראשון שעשיתי, לפני שלום ומה נשמע, זה להוריד לה סטירה על הפרצוף החצוף שלה. לא כעונש, ולא כמשחק מקדים. אני לא מאמינה בעונשים. מי שמתעסק במעגלים של עונשים ופרסים רק בונה מנגנון משוכלל להסביר את עצמו לעצמו, ובעצם בונה לעצמו מלכודת שכולאת את החופש שלו, את חופש הרגשות שלו.
הורדתי לה סטירה כי כעסתי. אחר כך סגרתי את הדלת והשארתי אותה בחוץ.

אחרי כמה דקות היא התקשרה. דיברה איתי מהרחוב וניסתה להסביר לי למה היא התכוונה ומה היא מחפשת. חתכתי את השיחה הזאת די מהר. ההסתבכות הזאת בפילוסופיות היא בדיוק סוג המשחקים שאני שונאת. שאלתי אותה ישירות אם היא רוצה את זה בתנאים שלי, או לא. את הפילוסופיות שתשמור לעצמה בלילה במיטה שלה. דרך הטלפון הושבתי אותה על המדרכה ברחוב והיא בכתה לי בטלפון עד שהיא התחננה שאני אתן לה צ'אנס. המבחן האמיתי שלה יהיה לציית בלי לחשוב. אבסורד בעיני שאני צריכה להגיד לה את זה בכלל.