לפני 17 שנים. 7 במאי 2007 בשעה 16:57
אין כמו לתפוס אותה בשיער.
לאחוז לה בצוואר
לרתק אותה למקום.
לתת לה תחושת חנק קלה,
שמצורפת בה הידיעה
שמפה היא לא יוצאת אדישה.
לפקוד עליה להוריד בגדים ולא לזוז
לאזוק אותה מאחורה ולהתבונן במבט המושפל שלה.
[ולדעת שלא משנה מה יקרה,
יש לה את הכוח להפסיק את זה]
להדליק סיגריה ולראות את הפנים שלה עולות לאט,
מסתכלות על העיניים שלך,
מנסות לקלוט מבט, טיפת חמלה
וההבנה בעיניה הקרועות שאין דרך חזרה.
לאחוז בה מאחור
ובבת אחת לחדור.
להרגיש אותה מתמסרת לרגעים קטנים של אושר עילאי.
אין כמו לדעת שהיא שלך.
