לפני 16 שנים. יום רביעי, 22 ביולי 2009 בשעה 5:29
אולי סתם ואולי לא..
אני אמוציה אחת מהלכת. מה לעשות-כזו אני וכל ניסיון לשנות זאת מביא לפיצוץ פנימי בנשמתי.
והוא-הוא המלך של האיפוק הרגשי.לא משנה מה יקרה-הוא תמיד רגוע או כאילו רגוע-מאופק-זה בטוח.
רק,אבל רק כשהאמוציות שלי מגיעות לשיא ,ומדובר כמובן באמוציות שליליות-אז הוא הופך לחיה רעה. אבל ממש! שוב, בלי טיפת רחמים,התחשבות,ניסיון להבין-ברגוע,אבל רע,מאד רע.
וגם אם הבסיס לכך-אשמתי בדבר כלשהו-ההתנצלות לא תתקבל בקלות. אני אעבור סיבובים של גהנום אמוציאונלי,רגשי רב לפני שהוא יסכים לסליחתי.
ואם המצב הפוך-הכוונה שהוא טעה בדבר מה(גם זה קורה לעטים רחוקות-לטענתו,אך קורה),אז אין זמן המתנה-"טעיתי,קבלי את הוידוי הזה כהתנצלות ותשכחי מזה"
הוא כל עולמי,אהבת חיי,אבל כל כך קשה לאהוב אותו שזה לא יתואר!
לא, כנראה שזה לא סתם,הרי כל מילה -אמת אמיתה....