אחרי כמעט 20 שנה בתוך המסיכה הזאת, אחרי כמעט 3 שנים של מלחמה. אחרי שבגדתי, אחרי ששיקרתי אחרי שהתענגתי כל כך מהתחפושת הזאת. הגיע הזמן להסיר אותה.
הגיע הזמן להפסיק את הגירוד מתחת לעור.
אני חושב שבראש שלי כתבתי מליוני טקסטים כאלו ואחרים שמספרים לעצמי סיפור,
אני חושב שבסוף הסיפור אם שוקלים את הטוב והרע, הרע ניצח.
היו רגעים של אושר מוחלט, וצער עמוק.
היו רגעים חסרי משמעות, היו רגעים של אכזריות.
הייתי הנבל בלא מעט סיפורים של אנשים. הייתי גם הגיבור בחלקם.
הייתי הטוב והרע.
הכל היה אחיזת עיניים והעמדת פנים.
הכל היה מתוכנן. הכל.
כל צעד, כל מילה.
אמרו לי פעם שהחטא הוא העונש, עצם החטא והייסורים שממנו הוא עצמו העונש.
אז התייסרתי מבפנים. והייתי אכזרי מבחוץ.
לא היה אכפת לי לפגוע ולשבור כדי להשיג את שלי .
חלקן אהבתי באמת. חלקן היו אוננות מוגברת ותו לא.
מחלקן באמת היה אכפת לי, מחלקן לא הזיז לי אפילו אם היו מתות
אני יודע שאני חלאה אמיתית, אבל אני גם יודע שאני חלאה אבל אחד שמנסה לשפר.
ברחתי מכאן לא כי האנשים כאן רעים.
ברחתי כי ראיתי משהו על עצמי שלא רציתי לראות ואולי רציתי להשמיד.
מצאתי את אהבת חיי וברחתי ממנה, בגדתי בה שיקרתי לה. והיא בגדה ושיקרה לי.
הלכתי לכבוש מדינות אחרות ולהרוג את האויב, כי רק שם אני מרגיש בבית.
בדרך ממנה בפעם האחרונה. היא נתנה לי את הריח שלה בשקית ובדרך לבסיס זרקתי את הבקבוק.
כי אין לה מקום בחיים שלי יותר. אין לי מקום לאנשים כמוני.
אני רוצה טוב יותר.
גם לפולוקס אין מקום יותר בחיים שלי. לא לפולוקס, לא למעשים שלו ולא להתמסרות שלו לצרכים.
ראיתי ועשיתי כל מה שרציתי, הרסתי ושברתי גם דברים שלא רציתי.
אייבי, אהבתי אותך אהבת אמת.
נסיכושה, אהבתי אותך אהבת אמת.
לוסיה- אהבתי אותך אהבת אמת.
I've seen things you people wouldn't believe... Attack ships on fire off the shoulder of Orion... I watched C-beams glitter in the dark near the Tannhäuser Gate. All those moments will be lost in time, like tears... in rain. Time to die.