אני שוכב עם ידים קשורות לקולר, לא לחוץ מידי, אבל הידים לא יכולות לרדת מתחת לקו החזה שלי.
היא חצי שוכבת חצי יושבת לידי.
היא רכה חמה ואוהבת, משפשפת את הזין שלי לאט לאט בתנועות ארוכות ומלאות,
אני יודע שזה לא הולך להיות סתם ככה פשוט, להשתפשף ולגמור, אחרי 5 ימים שהייתי נעול בחגורת צניעות
ולא רק שזה לא נתן לי לגמור, זה אפילו לא נתן לו לעמוד, בקשתי ממנה כמה פעמים ב5 ימים האלה, לגמור,
להתרוקן, להשתחרר, וכל פעם היא ענתה לי בקול חם רך ואוהב, "עוד לא יקירי, תאמין לי, אני יודעת מתי הזמן הנכון".
והנה עכשיו זה קורה, כולה חמה רכה מעניקה ואוהבת, ומשפשפת אותו, בתנועות שאין ברירה אלא לגמור מהם.
אני חושש מה יהיו הצעדים הבאים שלה, אני נכנס לזה, שוקע בעצמי ובגמירה שנבנית בי.
שוכב שם נצמד לגוף שלה עד כמה שיכול, מתרכז ביד שלה שעובדת על הזין שלי, ושוקע לזה.
היא מדברת אלי, בחום, ברוך, "מסכן שלי, כמה שאתה צריך את זה, תהנה מתוק שלי, תהנה מזה, מגיע לך"
כאלה דיבורים, העינים שלה חמות ואוהבות, ואני נכנס לזה, לאט לאט האגן שלי מתחיל לזוז אל היד שלה,
לאט לאט האגן שלי זז יותר ויותר אל היד שלה, בתנועות חזקות יותר, מנסה לזיין את היד שלה, לקבל עוד מהתענוג הזה,
וזה הולך ונבנה בי, והיא מעודדת אותי, "אווו כן , ככה, תזיין, חזק, תזיין אל תתבייש" מילים כאלה, מעודדת,
והגמירה הולכת ונבנית בי, 5 ימים בלי, ג'יסס, 5 ימים בלי, ואני לגמרי בזה כבר, אני עוד מעט גומר,
ועכשיו כבר היד שלה לא זזה, רק האגן שלי מזיין את היד שלה, משפשף את הזין שלי בתוך היד שלה,
ואז שניה לפני שאני גומר, היד שלה נעלמת, פשוט נעלמת, לא שם יותר.
ואני בוהה בה במבט מתפלא, מבט לא מאמין, והאגן שלי ממשיך לזוז, כאילו יש לו חיים עצמאים, ממשיך לזיין, לזיין אוויר,
והיא אומרת " זה טוב לך ככה, תזיין, תזיין, תזיין חזק, אתה צריך את זה, תמשיך, חזק , עוד"
ואני ממשיך, אני ממשיך לזיין אוויר, עוד דקה, או שתים, או שלוש, ואז נגמר לאגן שלי הכוח, והוא לאט לאט נרגע ומפסיק לזוז,
והיא נותנת לי לנוח רגע, וחוזרת לשפשף לי את הזין, לאט, בתנועות איטיות וארוכות,
אומרת לי, " זה טוב לך ככה, אתה צריך לזיין, גבר חייב לזיין, זה טוב לך לזיין, אני עוזרת לך" , כאלה מילים,
ושוב הגמירה הולכת ונבנית בי, ושוב איך שהוא היד שלה זזה פחות ופחות, והאגן שלי זז יותר ויותר,
עד שאני מזייין את היד שלה בלי שהיד תזוז, והיא מדברת כל הזמן, מעודדת, " אוווו כן ככה, אתה חזק, אתה מזיין נהדר, עוד,
תזיין עוד, ככה כןןןן" , ואני נצמד אליה, והגמירה נבנית, ואני פוחד מה יקרה, אבל נותן לזה לקרות, ואז אני כמעט גומר,
כמעט כמעט גומר, עוד טיפה אחת קטנה, עוד 3 שפשופים ודי, והיד שלה נעלמת, והפנים שלה קרובים קרובים לשלי,
והאגן שלי מטורף, מחפש בפראות במה להשתשפף, ויש רק אוויר, והיא אומרת, " כן כן כן, תזיייין, תזיייין חזקקק, ככה,
עוד, אל תפסיק, עוד עוד עוד, תמשיך, חזק, בכוח" ואני בוהה בה, במבט החם והאוהב שלה, וממשיך, פשוט ממשיך לזיין את האוויר,
למרות שאני כבר יודע שאין כלום, למרות שהגמירה מתרחקת כבר ממני, ואני מזיין את האוויר עוד, עד שנגמר לי הכוח,
והפנים שלה כל כך קרובים לשלי, ובעיניים שלה אהבה, ואז היד שלה שוב על הזין שלי, ופתאם,
פתאם כזה כאב חד וחזק, אני קופץ, אבל היא עם היד השניה שלה מחזיקה אותי, משכיבה אותי חזרה בעדינות,
ולחץ לחץ לחץ על הזין והביצים שלי, כואב, כואב כואב.
אני מסתכל עליה במבט שואל, מה את עושה ? מה זה ? והיא עונה לי במבט שאומר " תן לי, אני יודעת מה אני עושה, רק תרפה, רק תרגע".
ואני מנסה להרפות, להרגע, להכיל את הכאב הזה. ואחרי דקה של הכאב הזה, אני כבר כולי בתוכו, אני שוכב
שם עם עינים עצומות ורק מרגיש את הלחץ שהיא לוחצת על הזין והביצים שלי, ופתאם הלחץ פוסק,
ויש בי תקווה, שהיא תחזור לשפשף לי אותו, שעכשיו תרשה לי לגמור.
ופתאם התעסקות שם, אני מחכה, מנסה להרגיש מה קורה עכשיו, אבל אחרי עשר שניות אני מבין מה קורה עכשיו.
היא שמה לי את החגורת צניעות חזרה, היא פשוט נעלה את הזין שלי חזרה, כל הלחץ והכאב היה להוריד לי את הזקפה,
ועכשיו, עכשיו זהו. עכשיו הזין שלי נעול חזרה בחגורת צניעות שאפילו לעמוד לא מאפשרת לו.
אני כמעט בוכה.
אני מסתכל אליה במבט מתחנן, במבט שואל, למה ?
והיא לוחשת לי באהבה, " עוד לא, עדיין לא, אני אגיד לך מתי"
ויש בי בפנים כזה ריק מזה, כזה חלל גדול וכואב שנפער מזה, כזה כאב.
ואני לוחש לה, בתחינה, בבכי, אני כל כך צריך... אני כל כך כל כך צריך....
והיא לוחשת לי חזרה, " אני יודעת מתוק שלי, אני יודעת, ככה אני אוהבת אותך,
כל כך צריך, ככה אני רוצה אותך כל הזמן, כל כך צריך"
והיא אומרת "זה מה שאתה תתן לי, אתה תהיה כל כך צריך עבורי, וזה מה שאני יעשה בך, יעצים את הצורך הזה שלך,
יעצים אותו, ואמלא אותו, וחוזר חלילה.
היא מנשקת אותי ואומרת לי, "אני אהיה הצורך שלך, אני אהיה הבור בלב שלך, אני אהיה הכאב שאתה כמעט לא יכול לשאת,
ואני אהיה המילוי של זה"
אני שקט רגע, שוכב ורק נמצא בתוך המילים האלה שלה, ואז אני אומר לה, כואב לי, נורא נורא כואב לי,
והיא שואלת בחום, ברוך, "איפה כואב לך ?"
ואני מצביע על הלב שלי, אומר לה, פה, נורא כואב לי פה, והיא מחייכת אלי ואומרת לי, "טוב מאד, ככה זה צריך להיות"
אני שקט עוד רגע, מפנים, ואז אומר,
תודה גברתי, תודה תודה גברתי.
לפני 16 שנים. 27 באפריל 2008 בשעה 17:08