|
|
|
קצת חששתי לקחת את החוקי למסיבה בחיפה.
הוא לא ממש ידע הרבה על BDSM ורק לאחרונה התחלתי לנסות לסאאב אותו.
אבל הופתעתי לטובה.
הבחור אפילו למד דבר או שתיים...
הבעיה היא שהוא מנסה לבצע את הדברים החדשים עלי!
אז נכון שזה מחרמן לקבל ספאנק בתחת באמצע/לפני זיון
אבל הלו! בלי הגזמה!
אף אחד לא יעשה לי תחת כחול!!!!
יש מסיבות ויש מסיבות.
נכון שאם יש מסיבה שלא משהו וגם כך אין משהו אחר לעשות ובכל זאת הגעתי לשם, אז ניחא...
היתה מסיבה נחמדה, סבבה, וכל הכבוד לאייר!
אבל התגובה שלי למסיבה בחיפה זה לא רק סבבה וזהו, זה לא רק העובדה שלקחתי את החוקי ואת האקסית, נסענו כל הדרך מירושלים לחיפה.
זו לא רק העובדה שהיחס בבר היה מזעזע.
גם לא שהתאורה , במיוחד בפליירום, היתה חזקה מדי...
ולא העובדה שהשירותים היו מלוכלכים והעובדים במקום לא התנהגו מי יודע מה נחמד.
זה לא הענין הזה.
זו העובדה הבטיחותית!
המתקנים בפליירום היו לא בטיחותיים בעליל!
לא מקובל עלי שבאמצע סשן, כשהסאבית רכונה על הסד, שוכבת עם עיניים אטומות, קשורה - ומקבלת הצלפות בתחת - היא כמעט תיפול בגלל שהסד לא מקובע לרצפה!
או בגליוטינה, שזזה כל הזמן וצובטת את הידיים בלי סיבה.
אז נכון שאפשר לסשן גם על הרצפה
ונכון שלא נורא צביטה פה וצביטה שם
אבל סאבית, שאמורה לסמוך על הדומית שמסשנת אותה, במיוחד כשהיא קשורה ועם עיניים עצומות - לא אמורה ליפול!
סתם כך, נקודה למחשבה למארגנים.
[b]
לילה הזוי עבר על כוחותינו באיכילוב...
זה התחיל בבדיקות הדם שנמשכו ונמשכו..וכמה שאני חזקה וקשוחה, היה לא קל לראות את הדם ניקז מהקרסול של האחיינית המתוקה שלי...כי כל המקומות האפשריים האחרים היו תפוסים בצינורות..בשלב מסוים גם רצו לתת לה מנות דם כי היא אבדה דם בניתוח אבל לשמחתי זה הסתדר ובסופו של דבר היא מתאוששת, לאט אבל בטוח... התחילה לאכול בשקיקה ואז נרדמה בשלווה, כאילו לא היה כלום...
ואז האקסית-סאבית, הכלבה שלי לשעבר פתאום הופיעה, היא החליטה להפתיע אותי (בעקבות ההודעה שלי כאן) אחרי מס' חודשים של פרידה שבכלל לא דיברנו. (היא לא רוצה להודות בכך, אבל אני יודעת שאף אחת לא מגמירה אותה כמוני...!)
יש שם חדר מנוחה למשפחות אבל כל המיטות היו תפוסות, לקחנו מזרן ושמנו אותו בפרוזדור ההמתנה ליד המעלית, כיבינו את האורות עד כמה שניתן בבית חולים.
וכך, כשמדי פעם עוברים לידינו אנשים - סישנתי לה את הצורה מתחת לשמיכה....
קרעתי לה את התחת והיא לא הפסיקה להתחנן לעוד. הפטמות שלה זכו לצביטות כואבות ומחודשות לאחר זמן רב והיא היתה רטובה כמו שזכרתי אותה, כמו שאני אוהבת...
העמדתי אותה על ארבע וביצעתי בה פיסטינג להנאתי ולקולות אנחותיה השקטות, תפסתי לה את הידיים, כמו-קשורות לאחור והושבתי אותה על הברכיים, רגליה מפוסקות (כמו בתמונה בפרופיל שלי) וכששמענו מישהו מתקרב - התכסינו במהירות ועשינו פוזה של ישנות...
אנשים, רופאים ואחיות עברו מדי פעם והיה דווקא משעשע להציץ בעינים חצי עצומות ולראות את החרדי המבוגר שהתעכב לרגע לידינו ותהה למה על המזרן שברצפה יש 2 נשים "ישנות"...
האדרנלין... אוחחח....
הייתי מתה מעייפות אבל הכלבה לא נתנה לי מנוחה ונסתה לנשוך אותי אחרי הסשן הראשון, ויש לה שיניים חדות לזותי!!
היא הגיעה אלי חרמנית, הזונה! נסתה לגעת בי בלי רשות - כך שהייתי חייבת להעניש אותה , מה שנמשך שוב ושוב ולבסוף איכשהו היא נרדמה קרוב ל4 בבוקר.. נפלה מתשישות...
קמתי לתינוקת, שישנה בשקט ובשלווה.
היא מתחשבת בי, החמודונת, ומחלימה יפה...
יום קשה עבר על כוחותינו.
~ לעזאזל הנוסטלגיה~
לשבת על כסא.
לצפות בה מזדיינת עם 2 גברים.
נטחנת קדימה ואחור
ח-ז-ק
כמו שהיא אוהבת.
גררררררררררר
ולהרטיב.
כשאני אומרת לך בצ'ט שאני לא רוצה לדבר על זה.
למה אתה מתעקש לנבור?
לחטט בפצעים?
מה כל כך מעניין אותך בקשר שהיה?
סתם?
ואתה עוד אומר שיום אחד אהיה שלך
אז תבין כבר
שאני אפילו לא בכיוון!
גברים.
החוקי.
שלאחרונה אני מנסה להכניסו לעולם הבסדמי....
זה שהיה מזועזע מתמונות של סשנים, שאמר שזו אכזריות לשמה...
זה שהיה שמרן והחלטתי להתחיל ללמד אותו לקחים
ללמד אותו מי שולט על מי
לתת לו עונשים
לסאאב אותו...
אתמול הוא אמר את זה סופסוף, בפה מלא:
"אני כלבלב טוב"...!
ואני, שכבתי בחושך, מסופקת
וחייכתי לעצמי.
=======================
וזו רק ההתחלה....
קיבלתי את השמועה על סגירתו של הדאנג'ן ברגשות מעורבים.
הספקתי להכיר את המקום לפני זמן לא רב, אבל כבר בפעם הראשונה התחברתי למקום, לצוות, לאווירה.
התמכרתי.
סישנתי.
צפיתי.
תידרכתי.
הצלפתי.
הייתי.
חוויתי.
ומה לא....
לא התחברתי למסיבות שהיו אחרי הסגירה, המקומות היו זרים לי. למרות הסשנים הנחמדים שהיו פה ושם....
חכיתי, כל כך חיכיתי לחזור לשם.
חיכיתי כל החודש, מאז החלטת ביהמ"ש.
חיכיתי בשבוע שעבר.
חיכיתי השבוע.
כבר ידעתי שזה לא ייפתח ולבקשת לסע"ע לא פתחתי דיון על כך בפורום, חיכיתי להודעה הרשמית שהגיעה בדקות אלו: http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=21866 ועכשיו אני מרגישה סוג של אבדן.
וגם אני תוהה ושואלת את השאלות שנשאלו בצ'ט:
איפה נסשן עכשיו?
איפה נכאיב?
איפה נצליף?
איפה נוכל ללקק שוקולד מגופות ערומים???
איפה?
איזה חרא!
אני בטוחה שיימצא מקום חלופי.
אני בטוחה שלכולנו יהיה שם נחמד וכואב ונתחבר לשם איכשהו.
אבל כל מקום שיהיה, עדיין, זה לא יהיה הדאנג'ן.
ז"ל.
עצוב לי.
[url]
מה זה הקור הזה לעזאזל????
קרררררררר...
זו לא חולשה להודות בחולשות של עצמי!
ויש לי כמה כאלו.
