קיבלתי את השמועה על סגירתו של הדאנג'ן ברגשות מעורבים.
הספקתי להכיר את המקום לפני זמן לא רב, אבל כבר בפעם הראשונה התחברתי למקום, לצוות, לאווירה.
התמכרתי.
סישנתי.
צפיתי.
תידרכתי.
הצלפתי.
הייתי.
חוויתי.
ומה לא....
לא התחברתי למסיבות שהיו אחרי הסגירה, המקומות היו זרים לי. למרות הסשנים הנחמדים שהיו פה ושם....
חכיתי, כל כך חיכיתי לחזור לשם.
חיכיתי כל החודש, מאז החלטת ביהמ"ש.
חיכיתי בשבוע שעבר.
חיכיתי השבוע.
כבר ידעתי שזה לא ייפתח ולבקשת לסע"ע לא פתחתי דיון על כך בפורום, חיכיתי להודעה הרשמית שהגיעה בדקות אלו: http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=21866 ועכשיו אני מרגישה סוג של אבדן.
וגם אני תוהה ושואלת את השאלות שנשאלו בצ'ט:
איפה נסשן עכשיו?
איפה נכאיב?
איפה נצליף?
איפה נוכל ללקק שוקולד מגופות ערומים???
איפה?
איזה חרא!
אני בטוחה שיימצא מקום חלופי.
אני בטוחה שלכולנו יהיה שם נחמד וכואב ונתחבר לשם איכשהו.
אבל כל מקום שיהיה, עדיין, זה לא יהיה הדאנג'ן.
ז"ל.
עצוב לי.
[url]
לפני 16 שנים. 14 בינואר 2008 בשעה 21:31