לפני 17 שנים. 14 באוגוסט 2007 בשעה 7:18
אתמול ושלשום הייתי מלאה באנרגיות.
מלאה במרץ, בעשייה.
כל הכאבים נשכחו כלא היו, כל הפחדים נעלמו כאינם.
לעשות.
ליצור.
להרגיש את הדם זורם בוורידים מהתרגשות.
לנשום אדרנלין.
והיום, היום שאחרי, אני מרגישה מרוקנת
באפיסת כוחות.
עייפה.
כמו בלון בלי הליום.
אבל אני יודעת שהבלון שלם
בלי חורים
ושתוך זמן קצר שוב יתמלא בו אויר
ושוב הוא יעוף ויתרומם אל-על
זה רק ענין של זמן
קצר
של מנוחה, רגעית.
אני פשוט יודעת את זה.
