היום!
היום לפני שבעה חודשים.
היום שבו השתנו חיי מקצה לקצה.
היום שבו נהג המונית לא שמר מרחק ונכנס ברכבי מאחור.
היום שבו נפגעתי ומאז אני בטיפולים. בדיקות, כמעט ניתוח, פריצות דיסק, כאבים, נידודי שינה.
היום שבו למדתי ובכל יום מחדש שהחיים קצרים, שצריך לנצל אותם עד תום.
בינתים החלמתי, חזרתי כמעט לשיגרה, אבל עדיין יש חוסרים:
אין רכיבות על סוסים יותר.
אין להשתולל עד כלות.
אין טיולי ג'יפים, שתיה מופרזת (התרופות...), מאמץ פיזי מיותר.
החיים עברו לאיזי.
סלואו מושן.
הרבה יותר רגוע, הרבה יותר שליו. למרות האילוץ.
מאז עברתי כמה וכמה תהפוכות בחיי.
פרידה מכוערת מהאקסית. ממי שהיתה אהובתי ולימים הדומ/ית האחת והיחידה ובשלב מאוחר יותר גם הסאבית שלי.
למדתי לשים דגשים על דברים חשובים בחיי.
להניח דברים מאחור.
לדעת שעבודה זה לא הכל, שאפשר גם לצאת ללמוד משהו כייפי שאני אוהבת.
למדתי לקחת את החיים בפרופורציות שנכונות וטובות לי.
מתגעגעת לימים ההם, אבל עם הפנים קדימה...
היום, לפני שבעה חודשים, היום שבו פתחתי דף חדש בחיי.
10 ביוני 2007.
לפני 16 שנים. 10 בינואר 2008 בשעה 12:58