תשוקות

כואב לי.
כואב לי הלב על חברה טובה שלי.
חרדית, אם לכמה ילדים שמתגוררת באחד מהישובים החרדיים במרכז.
לפני כשנתיים היא הבינה שהיא לסבית, שקשה לה להמשיך לשכב עם בעלה, שקשה לה להמשיך להיות איתו והחיים במחיצתו הפכו לבלתי נסבלים ושהיא רוצה לאהוב, אישה.

את כל האומץ שבעולם היא אספה ושיתפה את בני משפחתה הקרובים שלמרות הפלא, תמכו ברגשותיה ובתחושותיה, ולמרות הסטיגמה על הגירושין בעולם החרדי ולמרות הפחד והחשש מהשם שיצא למשפחה כשתתגלה "לסביותה" - הן תמכו בה ללא עוררין ואף נתנו את ברכתם לגירושיה.

היא הכירה אישה נפלאה אחרת, נשואה גם היא שבשלב מסוים התגרשה. ועכשיו הן רוצות לעבור לגור יחד.

היא פתחה בהליכי גירושין והבעל, אברך היושב ולומד כל היום, זועק שומו שמיים...

כבר מעל לשנה גם כך הוא לא מקיים יחסים עם אשתו, הם ישנים בחדרים שונים בבית, ועכשיו הוא החליט להפעיל עליה לחצים.
מה לחצים? תותחים וארטילריה, מלחמה!
הוא גייס חברים, שכנים ורבנים.
פרצו לה למחשב, חיטטו לה במיילים, פגעו לה בפרטיות.
הם עוקבים אחריה, מצוטטים לשיחות הטלפון שלה ומאיימים שיקחו לה את הילדים, שהילדים ייחשפו לכך שאמם סוטה. שיעיפו אותם בגללה מבתי הספר שבו הם לומדים. שיחשפו את כל מי שבקשר איתה.

והיא...
ממררת כל היום בבכי, הודיעה לכל החברות שהיא נאלצת לנתק מגע כדי שלא תפגענה, מסתגרת בביתה ולא נותר לה לעשות מאום.
היא לא מוכנה לוותר על הילדים.

וליבי, ליבי יוצא אליה.

אני יודעת שאת לא קוראת כאן, את אפילו אולי לא מודעת למקום הזה, אבל י' יקירתי, אני מחבקת אותך מרחוק ושולחת לך המון אנרגיות טובות.
ואת כל אהבתי.

שבוע טוב.