הוא התפרץ לדלת הפתוחה מעט, פניו כועסות ומבטו רושף אש.
הוא כעס, התפוצץ מעצבים, דחף אותי לאחור והצמיד אותי לקיר.
פעם פחדתי מסיטואציות כאלו, פעם פחדתי ממנו.
אבל אתמול כאילו הכל היה שונה, אתמול סמכתי עליו, נתתי לו להבין את זה במבטי הכנוע...
הכל התחיל עוד קודם, כשסיכמנו שהאדון - שהוא הכי אישה, סמל החיבור העצמתי הזה של הגוף הנשי עם הנפש האדונית - ידריך סקרנית שכמותי, סוררת, מתריסה, "רק רוצה להתנסות" - ללמוד, לנסות, לחוות, לדעת...
אנחנו מכירים כבר, במשך תקופה היינו בקשר ונילי, מכירים זה את חולשותיו של זו, הוא אדון מבוקש, קשוח ומנוסה ואני להוטה לדעת, אז החלטנו שזה מה שיהיה, שהוא יראה לי קצת את הדרך ואח"כ אנסה לשחות בעצמי במימיו העכורים של העולם הבדסמי.
אלא שלא סיכמנו מתי.
היינו אמורים ללכת למסיבה, אני כמעט הברזתי, וסתם עליתי לו על העצבים במשך היום וביום הקודם לו, כזו אני, סוררת ומעצבנת.
חזרתי מאירוע משפחתי, תכננתי להחליף בגדים איפשהו ופיתחתי כישורים של הומלס מקצועי, נכנסתי לבנין משרדים שקט ובקומה שלישית מצאתי שירותים, התמקמתי בנוחות, התפשטתי, התרעננתי במים הכרים בכיור, הרטבתי את השיער ובינתיים הודעתי לאדון איפה אני, שיואיל בטובו לבוא ולקחת אותי למסיבה...
לפני 17 שנים. 31 במאי 2007 בשעה 13:50
