פנטום האופרה

היא עומדת שם
מבטה אובד בחלל
חושבת
נזכרת
מבולבלת
מתחרטת
ואז
הוא פשוט בא, כאלו משום מקום
וכופף את זרועה
ואמר לה בקולו הקר
עכשיו את שלי
והיא צייתה
והיא ידעה ששם היא רצתה להיות תמיד
ואחר כך שום דבר כבר לא היה אותו דבר
ומאז היא רק נוזלת נוזלת נוזלת
נוזלת מיצי כוס
נוזלת דמעות

ומבטה כל הזמן תר את האופק

בסרט סטיריקון של פליני יש סצנה אחת חזקה
בקתה מזרדים באמצע ערבה שטוחה כאלו בשום מקום
רוחות מכופפות את העשב הגבוה
ערפל, עננים כהים בשמיים
אנשים הולכים בדרך עפר
הולכים אל הביקתה הבודדה, אפילו לא ביקתה סתם כמה קירות מענפים שבורים
ובביקתה אישה, נואשת , רעבה, מיוחמת, לובושה כותנת אפורה קרועה
האנשים, מתקרבים לביקתה , רוחות מיללות באופק, והאנשים מדברים עם גבר בלי פנים לבוש ברדס
ואחר כך הוילון מוסט והם מתכופפים אל הדרגש שבביקתה
והאישה פותחת את רגליה
מנסה נואשות להתחבר לאלמוני שמזיין אותה
כלבה רעבה נואשת
והוא מזיין והולך
והוילון מוסט שוב והיא נשארת שם, כלואה בשרשראות
צועקת קולות נואשים
רוצה משהו ואינה יודעה מה
ורק רוצה שהוילון יוסט שוב
ועוד איש בלי פנים יחדור את תוך נשמתה....
והיא נשארת שם לבד לבד
והיא רוצה לנתק את השלשלאות ולברוח
אבל היא יודעת
שהשלשלאות האלה
הן דווקא אלה
שמבטיחות לה את העונג הבא....

שמש זורחת היום
איכשהוא דברים מסתדרים
תכניות גדולות קורמות עור וגידים
ושיר הקסם של פנטום האופרה עולה במסדרונות מרחף לו באולמות על הבמה
מכשף יותר ויותר נשמות
ועוד מעט הוא יצא לרחוב ויכבוש את כל העיר

כמו חתול ההולך אחרי זנבו
אףאני רודף אחרי רוחות רפאים

כמו חתול אני נופל על כפותי
מנסה לשכנע את עצמי שיש לי שבע נשמות

כמו חתול
אני מקווה שיום אחד
יהיה לי אומץ להיות כמו כלב

כי החתול כה חינני, כה מרוחק, ואף פעם אי אפשר לדעת אם הוא שלך
או אם אתה שלו
לכן החתול מתקשר רק לחפצים רק לטריטוריה
ולא מתקשר לאנשים

ואני חתול
וחתול או פנתר אהיה תמיד
ולפעמים אפילו אריה

אבל בסתר ליבי אני חולם תמיד
להיות , כלב
או אפילו זאב
להיות מישהו שלא מפחד לתת את ליבו
את נאמנותו
[color=red]ולא מפחד לקבל את ליבו של מישהו אחר[/color]

צפור שניה/ נתן זך


ראיתי ציפור רבת יופי.

הציפור ראתה אותי.

ציפור רבת יופי כזאת לא אראה עוד

עד יום מותי.


עבר בי אז רטט של שמש.

אמרתי מילים של שלום.

מילים שאמרתי אמש

לא אומר עוד היום.