מסמך אנושי מזעזע.

"בוא לדנג'ן, זה יופי של מקום" היא אמרה לי בפגישה השלישית שלנו בעודה מסירה את התחתונים שרק אלוהים והיא יודעים איפה קונים דבר כזה. זה לא תחתון, זה חיתול לעזאזל. ידי קשורות למיטה המוזרה שלה, אני עירום כביום היוולדי ותוהה מה לעזאזל אני עושה שם.
"שמעתי על הדנג'ן, זה ביפו, מקום של סוטים" השבתי לה כלאחר יד והוספתי: "אין לי בעיה להגיע לשם בהזדמנות למרות שנראה שמפחיד שם עם כל הפרוורטים האלה".
היא אמרה "מצוין, נלך לשם ביום חמישי הקרוב" וביצעה בי את זממה מבלי שאוכל אפילו להגיב.
זה היה כואב מאוד.

יום חמישי, הלכתי לקנות לי חולצה שחורה כי סיפרו לי שיש שם איזו אשה איימתנית שמקפידה מאוד על מה שמכונה דרסקוד. מכנסיים שחורים יש לי כבר מהחתונה של האקסית שלי.
הגענו למקום ומה אגיד לכם?
ערב רב של גברים נשיים לצד נשים גבריות, לבושים בשחור ובעיקר במחוכים בשלל צבעי הקשת.
החלל שמזכיר לי בית מרחץ בקפריסין הטורקית, המוסיקה שמזכירה לי את עלמותי בה כן הייתי מבוקש ע"י נשים סבירות, איזה משקפופר חיוור שמסתובב עם כוס קולה ביד וברמנית שבקלות רבה יכלה לנהל בית כלא לנשים.

מאוד נהנתי מהמקום למרות שהייתי יותר עסוק בפעירת פה על תעוזתם של אלה וחוצפתם של האחרים.
לא סיפרו שגן עדן נמצא כל כך קרוב.
ביפו.

עליתי למעלה וזה כבר באמת עבר כל גבול. אין להם אלוהים לאנשים האלה? מה? סקס נהיה כל כך זמין? ערבוביה על ערבוביה, אין מחר, אין אנשים סביבך, אין הכרות מקדימה.
אין אין אין.
הצטרפתי לאחת הערבוביות כטוב ליבי ביין המצוין ששתיתי, לא ידעתי מי עושה לי מה, הייתי בלהט חושים כמו שלא הייתי מימיי.
נשאבתי ונבלעתי ע"י כל עובר ושב ופתאום, כמו משום מקום, אני נמוצא את עצמי עירום והכי נורא, מצאתי את עצמי לבד.
האורות דלקו, המוסיקה פסקה, אני מתלבש לי בניחותא, שיכור כלוט ועייף כמו חתול שרדף אחרי זנבו שעות.

חזרתי לביתי בגפי, התפשטתי, התקלחתי, הסתבנתי ואף חפפתי.
נכנסתי למיטתי, התכסתי והחלתי להיזכר במה שהיה שם ומיד הרגשתי חום באיזור חלציי.
ידי באופן טבעי הגיע למבושיי ואז הבנתי.
שדדו אותי.
שדדו לי אשך.

לא סיפרו שהגהנום כל כך קרוב.
ביפו.