אדוןהזהב

ביום שבת בשעה 19:30 נסעתי עם ידידה טובה לאמפי בקיסריה להופעה של הזמר האהוב עליי ביותר ושהיה חבר ילדות שלי שלומי שבת איתו הופיע גם פבלו,
הייתי מאוד נרגש אני חושב שהתלהבתי כמו ילד בן 16 אני תמיד אהבתי את השירים שלו ולא בגללו פשוט התחברתי למנגינה והמילים מתחילת דרכו, ישבנו אני וידידה למעלה רחוק מהבמה אבל היה ניתן לראות הכל זה היה כמו נוף, השעה היתה כבר 21:00 ולא היו הרבה אנשים כמו שציפיתי, לפתע אמרו ברמקול שההופעה מתעקבת בחצי שעה בגלל הלחץ בכניסה לקיסריה, בשעה 21:40 האמפי היה מפוצץ מאוד, 4000 איש באו להופעה,
המופע התחיל בשקט בדואט שהיה מלווה בלי נגנים בלי יחצניות, שהם סיימו לשיר את השיר השני הצטרפו המלווים והמופע האמיתי אחל.. משיר לשיר הקהל מרגע לרגע מתמוגג ומשתולל האוירה הפכה לקיצבית רוב הקהל קם על הרגליים מחא כפיים,הסבלנות שלי פקעה מלשבת עמדתי על המדרגה והתחלתי להשתולל בריקוד עד שהזעתי כולי, ההופעה היתה כבר בחצייתה, אמרתי לידידה שאני חייב להגיע לשלומי היא צחקה ואמרה אין סיכוי, אמרתי נראה ורצתי לכיוון מטה לכיוון הבמה ונכון לא הצלחתי בגלל השמירה, עליתי שוב למעלה ו20 דקות לפני סיום המופע ראיתי שאנשים מתפרצים לכיוון הבמה ואחלו לירקוד רצתי ואמרתי זאת ההזדמנות להגיע קרוב אליו לא ראיתי את שלומי במציאות כמה שנים טובות, לפתע הוא מסתכל אליי ומסמן בידו לשלום, פבלו אחל לשיר והוא ניגש לכיווני ואמר יהוד יהוד, זה הזכיר לי את הילדות שביליתי לצידו יום יום במגרשי הכדורגל, הוא לחץ את ידי וחייך חיוך רחב,פגשתי שם עוד אנשים שהכרתי מיהוד, אמרתי לעצמי הצלחתי להגיע למטרה ששאפתי כל כך,
הסתיימה ההופעה ונסעתי הביתה.. כולי מרוצה ורטוב מזיעה..