לפני 16 שנים. 22 במרץ 2008 בשעה 19:45
מדגדג לי באצבעות. לכתוב, לכתוב, לכתוב.
ואין מילים שיעבירו מהראש לדף ובטח לא למסך. ואין מילים שיהפכו תחושות לברורות לזה שלא חש אותן.
אמר לי פעם מישהו שמילים פורמות הוויה.
אבל לי יש צורך במילים. תמיד היה.
רק ביני לבינך אין צורך בפתרונות טכניים שכאלו.
אין צורך במילים.
כשאני מעבירה אצבעות על שפתיך הקפוצות אתה נזכר לשחרר.
כשאני מנדנדת ישבן מתגרה מול כף ידך הפרושה אתה שולח אותה אל הפטמה בהתרסה.
כשאתה חש בשיער שלי מול החזה שלך אתה חופן עורף.
כשאני מלהגת ללא טעם אתה מחייך חיוך ידעני שכזה ואני נזכרת לשתוק.
ביני לבינך מילים אכן פורמות הוויה.
וביני לבין עצמי - חייבת לכתוב. מייד. בפוסט הבא.