התמסרות

ההצלפות שלך הולכות ומתחזקות, נוחתות בנקודות הכואבות ביותר, עד שאני לא מתאפקת יותר ואומרת:
"למה לעזאזל אתם הדומים מתעקשים להצליף במקום שהכי כואב"?!

ההצלפות נפסקות ואני שומעת אותך מחטט בציוד, ומהר מאד מגלה שבחרת בקיין,ההוא שאני מפחדת ממנו במיוחד.
מכה ראשונה ואתה שואל:
"מה אמרת"?
אני, מנומסת שכמותי, חוזרת על דברי:
"שאלתי למה לעזאזל אתם הדומים מתעקשים להצליף במקום שהכי כואב"?!
מכה נוספת שמקפלת אותי בכאב ואתה שואל:
"ההתנהגות הזו תחזור על עצמה"?

לוקחת לעצמי שנייה לחשוב ועונה:
"כנראה שכן", ומייד פורצת בצחוק מתגלגל.
הרי אני לא יודעת לשקר.

לרגע אחד קצר אפשר לחתוך את האויר בסכין ומייד אחר כך אתה ממשיך עם השוט כאילו לא היו דברים מעולם.
רצית לדעת אם זה יקרה שוב וקיבלת תשובה אמיתית, עכשיו אתה רגוע ומוכן לעוד.

אתה הרי לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק לדעת.

רגע נכון.