התמסרות

אתמול השתתפנו בטקס טנטרי, אחד מיני רבים בהם אנו משתתפים לאחרונה.
הטקס הוגדר כטקס התמסרות, ובו אחד מהנוכחים/ות נשכב ערום במרכז, מכוסה עיניים, ומתמסר כולו לקבוצה, שתעשה בו ככל העולה על דעתה.
האישה ששכבה במרכז הגדירה את גבולותיה והיה עליה לסמוך על חברי הקבוצה שלא ינצלוה לרעה.
אתה ישבת רחוק ממני. יכולתי לראות אותך אך נמנעתי. רציתי לעבור את הטקס הזה לבדי.
הסתכלתי בה,מתענגת על המגע של הקבוצה, מתמסרת לליטופיהם העדינים, מתפתלת תחת ידיהם המטיילות עליה בזהירות, פותחת רגליה לקראת מכלול האצבעות שלקחו אותה אל האורגזמה.
ואני,
כל שרציתי לעשות,
היה לסגור יד על שערות הערווה שלה ולמשוך. לא חזק מידי אך חזק מספיק.
לשלוח כף רגל את בין רגליה ולדחוף עקב.
להעביר ציפורניים תובעניות על גבה. להשאיר בה סימנים.
לאגרף את שיער ראשה בידי ולכופף ראשה לאחור לנשיקה.
להחדיר אליה את כף ידי כולה, עד אמצע האמה.
לסגור פיה כשהיא צועקת את האורגזמה שלה.

כדי שתדע עונג מהו.
כדי שתבין את העוצמה שבכאב ולא רק את העוצמה שברכות.
כדי שתגלה עולמות חדשים.

רציתי ונמנעתי.

בדרך חזרה דיברנו על החוויה שחווינו, על הטוב ועל הרע.
לא סיפרתי לך על שעבר בראשי.
חששתי.
העדפתי שתקרא כאן.
כמו בטקס עצמו, רציתי לספר ונמנעתי.

מסתבר שאני עדיין לא מספיק מדוייקת עם עצמי.

התנצלותי בפני מדריכת המפגש אתמול ובפני עצמי.