התמסרות

כשדייויד גילמור שר בטלויזיה שלי,
מזמין את דייויד בואי לעלות איתו,
ואז אתה נכנס וצוחק כשרואה אותי רוקדת ערומה בסלון,
מחבק אותי חזק,
וכשהשיר נגמר
אתה לוקח צעד אחורה
ונותן לי להיות לבד עם Wish you were here.

כשחמש דקות אחר כך אני על הברכיים במטבח,
השיער שלי חפון בכף ידך,
מאבדת נשימה מהמציצה,
מתלוננת,
ואתה אומר שלא מעניין אותך.

כשאני רכונה על השיש
ואתה משתמש בי כרצונך
ואז נשכב עם בטנך על גבי
ומחבק אותי חזק.

כשדמעות זולגות מעיניי
ואני אומרת לך שאלו לא דמעות של עצב
ואתה עונה שאתה יודע שהדמעות באו כי אין מקום להכיל כל כך הרבה רגש.

כשאנחנו יושבים מותשים על רצפת המטבח
ואתה מספר על תלאות היום
ועל כמה היית צריך לראות אותי
בכאן ועכשיו.

כשאתה שולף משקית את ההפתעות שהבאת לי
דברים שאני כל כך זקוקה להם
ואפילו לא שמתי לב כמה
אבל אתה הקשבת לי מתישהו כשאמרתי מילה כזו או אחרת
ודאגת להביא אותם.

ועכשיו, מול המחשב,
כשהמילה הכתובה נותנת עוצמה נוספת לערב שעבר עלי. עלינו.