כן,יקיריי,להפתעת כל מכריי ומוקיריי, אני עוד חיה בעולם האמיתי הזה.
חיה-אם אפשר לקרוא לחיות למרוץ המטורף הזה של היומיום.
עולם אמיתי-אם אפשר לקרוא כך לאוסף המסכות שאנשים עוטים על עצמם.
ובכל זאת, חיה, כי מידי פעם מוצאת לי רגעים קטנים של חסד בהם אפשר לשים את הכל בצד ולהתמסר לכאן ועכשיו האמיתי.
לילדה אחת שמתגעגעת עכשיו לאבא שלה ומסתכלת לי בעיניים ואומרת שאוהבת אותי הכי בעולם.
לילד אחד שמחייך מאוזן לאוזן ומספר שהמאמן אמר שהוא החלוץ הכי טוב שיש.
לאיש אחד שמחבק אותי חזק, מרחיק, מסתכל בעיניים ומחבק שוב.
לחברה אחת שלא מפסיקה להביע געגוע.
לאחות אחת שמספרת כל הזמן לעולם עד כמה מעוררת קנאה החברות ביננו.
לאבא אחד שמנצח את בדידותו ושולח אלי מחושים ארוכים ברגעים הקשים שלו.
לאמא אחת שחושבת שצלחת מרק חם תציל את העולם-וצודקת.
לשיחת טלפון אחת עם מישהו שבאמת מקשיב, מבין, נושם אותי לתוכו ונותן לי לנשום את שלו.
מתמסרת לרגעים קטנים של חסד ומהם חיה את העולם האמיתי הזה.
לפני 15 שנים. 5 בדצמבר 2008 בשעה 5:45
