לפני 15 שנים. 2 בינואר 2009 בשעה 12:12
כשהחשיכה מוחלטת
והמסיכה מתהדקת גם על האף והאוזניים
החוש שמתחדד הוא חוש המישוש
ואיתו מתחדדת עוצמת הכאב.
כואב לי כל כך שאני תוהה אם אעמוד בכך לאורך זמן
ובו זמנית אני מבינה שגם אם לא, כנראה שלא יהיה בי את האומץ להודיע על מצוקתי.
אבל אז תות אחד מתוק במיוחד שנתחב אל פי
מעורר את חוש הטעם, מקהה מעט את חוש המישוש
והכאב הופך שוב לנסבל.
רק אל תשאיר בי סימנים. לא היום. רק אל תשאיר בי סימנים.
סלסלת התותים כבר הייתה ריקה לחלוטין כשהמסיכה הוסרה מפניי.