התמסרות

בקבוק היין הסגור שהביא אתמול היה מונח על שולחן האוכל, השולחן הזה שקיבלה בירושה מסבתה, הסבתא הזו שלפעמים היישר מהבסיס הייתה נוסעת אליה וזוכה לשמיכת צמר על הברכיים וכוס שוקו ביד, כמו כשהייתה ילדה קטנה. שולחן פורמייקה ישן שמזמן יצא מהאופנה, אולי אף פעם לא היה בתוכה ולא התאים כלל למראה השאנטי של ביתה. אבל היא אהבה אותו.
פעם היו לשולחן ארבעה כסאות, גם הם מפורמייקה ישנה, מתנדנדים משהו אבל מלאים זכרונות. אותם היא שכחה במרפסת בחורף הקודם והעץ התנפח ולכן נאלצה להפרד מהם.
אבל לא על השולחן רציתי לכתוב, אלא על היין.
בעצם אפילו לא על היין אלא על האיש שהביא אותו.
או שלא עליו אלא עליה.
כשנכנס עם בקבוק היין בידו הבחינה מייד בסריג האדום שלבש וחשבה לעצמה שזה די נועז מצידו, אבל אז הציגו אותו בפניה. הוא חיבק אותה בטבעיות ולחש על אוזנה "מזל טוב" כאילו הם מכירים שנים וכל מה שהיא הצליחה לחשוב עליו הוא שככה מריח גבר שלא מעשן.
החיבוק נמשך שנייה יותר מידי, או דקה פחות מידי, תלוי את מי תשאלו, מה שגרם לה להעיף מבט אל הגבר של חייה.
הוא ישב במרכזה של חבורת אנשים שאהבה במיוחד, שקוע בשיחה על המקום ההוא שהוא כל כך רוצה לנסוע אליו ולה ברור שזו עוד שיחה שרק תעלה בו את החשק ותגרום לה לחוש לא בנוח כשהיא מסרבת.
גם הוא ידע שלא יסעו, אבל התעקש לדוש בכך, כאילו שאם ידבר המון ויקשיב הרבה ירגיש כאילו כבר היה והצורך שלו יפחת מעט.
עכשיו בוקר והיא לא מצליחה להיזכר איך קוראים לאיש בסריג האדום. אבל את המבט שלו שהעביר צמרמורת בגווה היא זוכרת.
מדריך הטנטרה שלה אמר שלשום שצמרמורת היא דרך של הגוף לשחרר. לשחרר מה? הרי הכל כל כך מושלם אצלה. אם תשחרר, לא תרגיש בחוסר?
אחר כך היא נכנסה למטבח ומצאה סריג אדום על מדף הירקות למרק, אלו שהיא שמה בתוך סלסלה במדף הגבוה ולפעמים נזכרת בהם כי ריח הרקבון פושט בבית, מה שדחף אותה לחפש אותו בעיניה ולבדוק מה לבש מתחת לסריג.
היא התאכזבה לגלות גופייה כחולה פשוטה אך לא באמת היה לה זמן להתאכזב, כי הוא הבחין במבט המחפש שלה, המבט שעצר עליו ופירש אותו כפי שפירש.
מובכת משהו היא הפנתה מבטה וחשה בסומק שעולה על לחייה, ידעה שהוא מחייך עכשיו וברחה אל זרועות הגבר שלה.
הוא עדיין ישב שם, בתוך חבורת אנשים, וקלט אותה בטבעיות שבה הוא קולט אותה תמיד, לא שם לב שהפעם באה אליו לא כי רצתה אלא כי נמלטה, אבל זה לא באמת היה חשוב אם הוא שם לב או לא, העיקר שקלט ושימש לה מקום בטוח מול תחושות שמעורר בה גבר זר שמעז ללבוש סריג אדום.
בבוקר, כל מה שנשאר הוא בקבוק יין אדום שעל התווית שלו נרשם מספר טלפון.