במקום להכניס למגירה...

סיימנו את יום הכיפורים
כן, כן עשיתי חשבון נפש
ביקשתי דברים
דיברתי עם אלוהים
התחלתי ברגל ימין את שנת תשס"ח
אבל הכל משתנה בשיחת טלפון אחת...

אני עובדת במשרד 11 שנה , יש לי בוסית שהיא הרבה יותר מבוסית, היא בכלל לא בוסית, היא חברה טובה, היא אישה מדהימה, היא מלווה אותי כבר 11 שנה , עברנו המון ביחד בכל השנים האלו, כל החוויות, כל הנפילות, כל הדמעות, כל השמחות, אנחנו קוראות אחת תשניה, אנחנו מחוברות בקשר מיוחד שזכיתי לו רק ממנה ובזכותה
תמיד פשוט גוף אחד... 1 1 שנה כל יום כל יום ביחד
אנחנו משרד משפחתי כזה, כולם אחים, כולם גיסות, כולם משפחה גדולה (רק אני ללא "קשר דם" )

פתאום - טלפון בצהרים מהאישה היקרה שלי - בוכה דמעות, לא יכולה לדבר, לא יוצא לה קול, חנוקה ובוכה בוכה בוכה
גילו לה סרטן (מילה רעה) , מצאו לה גרורות בבטן
הרופאה לא אופטימית (כך אמרה)
ה ע ו ל ם ה ת ר ס ק
מחיוך של בוקר "אני יוצאת לבדיקה כבר חוזרת ..."
הפך לים של דמעות
טלפונים, רופאים, מכונים, צילומים, תוצאות = כ"כ הרבה קרה ב- 8 שעות אחרונות

ואני - סהכ כל כך אוהבת אותה !!!

אספתי את עצמי, נרגעתי אחרי שנגמרו לי הדמעות, הכנסתי "הילוך"
חייבת להתאפס על עצמי
חייבת את זה בשבילה
הרי עכשיו... מחר... בוקר... משרד - זה כבר לא יהיה אותו דבר
הכל שונה
נשאר לי להאמין - ואני מאמינה - שזו תהיה תקופה , סוג של תקופה קשה
אבל אח"כ הכל יחזור להיות כפי שהיה
היא תחזור ותתקשר אלי כל בוקר לשאול אותי "XXX מה עשית אתמול בלילה" ?

לא יודעת מה יהיה, כבר לא חושבת, יודעת שרק אמונה חזקה עוזרת במצבים כאלו
אני אעזור לה, אני אהיה שם בשבילה תמיד, אני אעודד, אני אתמוך, אני אחבק, אני אנגב תדמעות, אני אחגוג בבשורות הטובות
אני איתה - תמיד הייתי, תמיד אהיה!!!

זו תהיה תקופה קצרה שתגמר מהר !
אני אופיטית (???) (!!!)

ואני - כ"כ אוהבת אותה !!!! 100% אוהבת אותה!!! ללא תנאים !!! ללא חוקים !!! ללא דרישות - אוהבת אותה נטו.

אלוהים שמור לי עליה.