אתמול היא באה למשרד, ירדה הרבה במשקל (כמה שהיא נלחמה תמיד במשקל...)
כ"כ חמודה
היא נכנסת למשרד וישר נהיה לי בלב - שמח !
קפצתי עליה
התחבקנו
וככה היא עבדה לה שעה בכייף וניצלתי אותה בכל רגע...
התשובה מהמעבדה שקיבלנו מאוד מוזרה: "זה לא הסוג שחשבנו - אנחנו עוד בודקים"
זה טוב ? זה רע ? 50%-50%
הבת שלה צלצלה אלי אתמול בערב, אמרה לי שאני אתארגן "כי אמא לא תבוא לעבודה לפחות בשבועיים הקרובים ואם התוצאות יהיו ממש גרועות - היא לא תבוא שנה למשרד"
דיברתי עם בתה שעה שלמה, היא סיפרה לי שאמא לא רוצה לעבוד, אמא זקוקה ומעוניינת לשים את האנרגיות שלה בדברים אחרים ומרגיעים...
אבל הסיבה העיקרית שהיא צלצלה אלי זה להגיד לי שאמא אמרה וביקשה ממנה שלא משנה מה יהיה - אמא רוצה א-ו-ת-י לידה , היא אמרה לה שאני נותנת לה כוחות, היא אמרה שאם אני לא אבוא אליהן הביתה - היא "תאלץ" לבוא למשרד
כמובן - אני אבוא, אני אהיה איתך כל רגע ושעה, אני איתך ברמות שאי-אפשר להסביר
אני תולה בך המון תקוות ושואבת ממך המון !
אמרתי לבת שלה - "אמא צלע שלי ואני צלע שלה" - יש לנו מן חיבור מיוחד וקסום }{
ולי נדפק השכל מלחכות לתשובות - ואני מלאת אמונה שאלו יהיו חדשות טובות
ביופסיה כבד מרגיעה ואופטימית (יש כזה דבר?)
כי אני בלעדיה - חצי בנאדם. אני כ"כ אוהבת אותה.
תודה לקיומו של הבלוג , אין כמו לפרוק על הבוקר....
יאללה למשרד... לעבודה....
בשורות טובות לכולנו.
לפני 16 שנים. 9 באוקטובר 2007 בשעה 6:07