מכירים את זה ... שאתה יודעים שאסור לכם לעשות/לומר משהו
ידעתי מראש שאסור שאכנס לזה
ידעתי מראש שזה לא יועיל ויעשה רק נזק ענקי
דיברתי עם עצמי ונשבעתי לעצמי - לא נכנסת לנושא
ידעתי את ההתנהלות קדימה, ממש ראיתי את ההתנהלות שתבוא ברמת האותיות
למדתי מנסיון העבר וידעתי מה הכי נכון לעשות
"שחררתי" משפטים כלליים והחזקתי חזק את תחושת הבטן שלי - לא להישבר - כי יודעת לצפות את שיבוא
לא ויתרתי , ידעתי שהפעם אני חזקה ויודעת מה טוב לשנינו
ידעתי שכל אות רק תזיק
ידעתי שכל מילה תבוא לכיוון הכי שלילי
ידעתי שכל הקלדה תובן אחרת
ידעתי כי זה יעשה רק רע
דיברתי עם עצמי מלא !!
הרגשתי חזקה ! קיבלתי חיזוקים לדרכי הנכונה
לקחתי את העבר שמתי אותו בהווה וצפיתי את העתיד
ידעתי אפילו את ההשלכות
וידעתי שאני צודקת !!
אבל - אבל - אבל - לא עמדתי בזה
ואני מאוד מאוכזבת רק מעצמי
כי אני הבוגרת, אני בריאה, אני שקולה, אני רואה דברים בפרופורציה נכונה, אני למודת נסיון,
אני חכמה, אני מכילה, אני צופה, אני הגיונית, אני מציאותית עם רגליים על הקרקע
ונפלתי פה...ונשברתי ... ולא חשבתי... והותשתי.
אני מנסה להיזכר ב-43 שנות חיי - מתי הרגשתי כזו הרגשה של אכזבה עצמית של בום בפרצוף והכל באשמתי -
לא מוצאת.
תמיד יש פעם ראשונה
יעבור לי
אלמד עוד ועוד
כל חיי לומדת ומשכילה
כי בלי טעויות - אין אנושיות.
אני אנושית :-)
