על כתפי השולט/ת מונחת אחריות כבדה.
הם - הנשלים/ות מוסרים עצמם אל השליטה...
את המוח את הלב והנשמה.
הם סומכים וחשים ביטחון שהוא.
נפתחים ומעניקים את עצמם.
כך גם אגב הוא מהצד השני -
גם השולטים/ות חושפים מעולמם ונפתחים.
גם הם זקוקים לאמון לביטחון ולכנות הצד הנשלט.
אך האחריות הכבדה יותר היא בצד השולט-
הצד השולט מוביל, מעצב, ובתכלס מכתיב את ההתקדמות בקצב ובצורה ...
הנשלט/ת מובל אחרי ...
בכלל בחיים ובפרט בטלטולי הנפש כאן-
האם אנו לוקחים אחריות אמיתית?
אחריות בוגרת ועניינית.
שמירה על פרטיותו וכבודו של האדם באשר הוא.
ככל מערכת זוגית או חברית-
פעמים ונתקלים באי התאמה...
חוסר הבנה או תובנות הנבנות אצלנו מפרדיגמות והתניות שונות מהעבר.
כיצד עלינו לנהוג אז?
בהבנת האחריות שלקחנו על עצמנו על נפש הזולת.
אני לא מדבר על סוג קשרים רדוד שהולך כלעומת שבא.
אלא בקשרים שנבנים לעומק, מתוך עולם פנימי.
שם האחריות כבדה שבעתיים.
לגלות בגרות וענייניות
גם במקום בו מתעורר ספק, חוסר וודאות ותהיות.
נוכל לבררם וליישבם כבוגרים .
אכן האחריות היא "אבן יסוד"
איתה הכנות והאמון שנותנים בנו.
ובתכלס - כולנו שווים, כולנו בני אדם.
הרצון הוא משותף, הדרך היא אחידה.
אחריות בגובה העניים.